העלייה לארץ ישראל – מדלן לוי
שמי מדלן לוי נולדתי בטוניס שבתוניסיה ב1939.
כשבטוניס הפך להיות די מסוכן ליהודים, ורוב היהודים עלו ארצה, נאלצנו למכור את הבית שלנו בחצי מחיר לערבים. חלק הם שילמו לנו במזומן וחלק ניכר בתשלומים, כשהיינו מגיעים לגבות את התשלום אחת לחודש, מפעם לפעם היה יותר ויותר מסוכן להגיע לשכונה שגרתי וגדלתי בה. הערבים הפכו להיות עוינים כלפינו וכלפי כל היהודים.
באיזה שהוא שלב החלטנו לוותר על חלק מהתשלום, שהיו חייבים לנו עבור הבית, כי פחדנו כבר להגיע לשכונה, ממש חששנו לחיינו.
כשהגיע הזמן לעלות ארצה, לא היה לי זמן לעדכן את הדרכון שלי, ולא החלפתי את שם הנעורים, מה שעם הזמן התברר כדבר שהציל אותי. אסור היה לעלות לאוניה כסף, תכשיטים ודברים יקרי ערך. היה לי זהב וכסף שאתו התכוונו להתחיל את חיינו החדשים בארץ, ולא היה לנו רעיון איך להבריח אותו, עד שאחת השכנות הציעה שנכין עוגיות עם דבש, שהיה נהוג להכין בטוניס ונחביא בהם את התכשיטים.
כך עשינו, החלק התחתון במגש העוגיות היה תכשיט מצופה עוגיות דבש, ועל החלק העליון שמנו עוגיות רגילות, כדי לא להחשיד וכדי שנוכל להציע לשוטרים לטעום. מסתבר ששכנה ערביה שמעה את הסיפור שלנו והחליטה להלשין עלינו.
כשהגענו לאוניה ביקשו לעצור את משפחת לוי, בעקבות דיווח של הברחת כסף וזהב, אך למזלי מכיוון שבדרכון שלי השם נשאר שם נעורים: משפחת צרפתי, נתנו לי לעלות לאוניה, כמובן שעיכבו את בעלי ז"ל וכשראו שאין לו כסף וזהב שיחררו אותו לדרכו.
כך ניצלו התכשיטים ואנו עלינו בשלום והגענו לארץ ישראל.
הזווית האישית
איתי: למדתי מהסיפור של סבתי שהעלייה לארץ לא הייתה פשוטה, וסבתא ומשפחתה סיכנו את חייהם, למען עלייה לארץ ישראל.
מילון
תכשיטיםעֲדִי, מַעֲשֵׂה קִשּׁוּט, חֵפֶץ שֶׁאָדָם מִתְקַשֵּׁט בּוֹ. "תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים" קִשּׁוּט, נוֹי, תּוֹסֶפֶת חֵן.
ציטוטים
”למזלי בדרכון שלי השם נשאר שם הנעורים שלי: משפחת צרפתי“