מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאלה יבזורי חברת קיבוץ משמר העמק. נולדתי בצרפת ב-1937. הוריי ישעיהו גורדין מוילנה ואמי רנה מצרפת. עליתי לבדי לאחר המלחמה לפלסטינה בעלייה לא לגלית ב-1947.

את שנות המלחמה עברתי בפריס ליד אמי ובפנימיות שונות, כפי שהמציאות חייבה אז, ואת החופשות בכפר בו התגוררו הסבים שלי (הורי אמי הצרפתיים שהחליטו להטביל אותי לנצרות בגיל 3, בכדי לשמר אותי מפני רדיפות הגרמנים). הייתה לי ילדות שמחה, למרות מציאות שנות המלחמה בצרפת הכבושה. בפריס למדתי בבית ספר לבנות בשיטת לימוד קפדנית הבנויה ברובה על שינון וענישה, עם מורות רווקות וחמורות סבר. זה היה מרתיע ומפחיד, לכן כשהופיעו בדירתנו בפריס השליחים מהארץ- הם התקבלו בברכה! הם הציעו ניסיונות וביצועים של זיוף מסמכים, על מנת לאפשר לפליטים שנותרו מהמלחמה, להעז ולנסות לעלות לארץ, בכל דרך שהיא, למרות שלפי תכתיב השלטון הבריטי- הארץ הייתה סגורה לעלייה. (כל המנסה לעלות, היה מסתכן "בעלייה לא לגלית" ואם נתפס, היה נשלח מיד חזרה לנמל ממנו בא, או מועבר למחנה מעצר בקפריסין).

ההזדמנות לעלייה באה, כאשר אחד מהשליחים (*נחום שדמי) נפגש עם אבי כמה פעמים, והציע את הרעיון הבא: נמצא אדם, אזרח פלשתינה, בשם הנס וייס, העוסק בנסיעות והפלגות רבות, כמלווה בספינות המביאות *רכש, שנקנה מארצות אירופה, לארץ ישראל.  להנס וייס, היה דרכון ישראלי, ובו רשומה בתו בת השמונה, יעל וייס שהתגוררה בארץ. הוחלט שאני, דניאל גורדין, אשא את שמה, את גילה ופרטיה, ואשלח לארץ כבתו של הנס וויס- לבדי.

לשם כך היה צריך להוציא לי דרכון צרפתי על שמי, לזייף אותו, (למחוק בסכין גילוח את שמי ולכתוב בעט ודיו כמה שיותר תואמים, את "שמי החדש": יעל וייס, ולהקטין אותי בשנה כי יעל וייס המקורית נולדה ב-1938).

הנסיעה – ההפלגה עם "הורי החדשים" לארץ "השמש והתפוזים" כפי שאבא שלי סיפר לי, ריתקה וסקרנה אותי מאוד- ככה באמצע שנת הלימודים לעזוב את בית הספר ששנאתי, ולנסוע להרפתקה כזאת! הייתי בת 9 ונאלצתי   למחוק על כל ספריי ומחברותיי שלקחתי עמי לנסיעה, את שמי האמתי ואת גילי ולכתוב "יעל וייס".

על כל בגדי נתפרו ראשי התיבות של שמי "המחופש" (y/w) והסוד… הסוד הגדול… "לשחק-להתחפש"… במשך כל ימי ההפלגה, ולזכור ששמי יעל, ואלה הוריי- ובכלל לא הייתה לנו שפה משותפת! אני דיברתי צרפתית והם דיברו אנגלית, הולנדית, גרמנית… והמלחים הנורווגים דיברו נורווגית, והיה צריך לתמרן לשמור את הסוד ולשחק את המשחק עד הסוף.

הוחלט שאני אסע ראשונה לבדי, כילדתם-בתם, של הנס וויס ואשתו החדשה בבס, ההולנדית, על סיפון אוניה נורווגית, שעגנה להעמסת ציוד הרכש בנמל הצרפתי le Havre המצוי ב- Normandie אשר לחוף האוקיינוס  האטלנטי– לשם הובאתי ברכבת מפריס על מנת להיפגש  לראשונה עמם,  וכבר לעלות על סיפון האוניה, כבתם של הזוג וייס ולהפליג לבדי, בלי הוריי! – הקפטן ואנשי הצוות הנורווגים (היינו הנוסעים היחידים בהפלגה), לא חשדו כנראה בדבר מה חריג, והגענו כעבור 14 ימי הפלגה די סוערים, דרך מיצר גיברלטר –אל נמל חיפה, ההפלגה הייתה נהדרת – מראות הים, המשחקים על הסיפון המלא בשורות מכוניות, והמלחים  הצעירים החביבים שבנו לי משחקים ונדנדה על הסיפון – … הקפטן החביב שהזכרתי לו את בתו שלו…

בהגיענו  לנמל חיפה, שם נפרדתי מהקפטן  בחיבוק –וירדתי לרציף עם "הוריי", המבחן האמתי היה שם: איך הדרכון המזויף שלי יעבור את מבטו ובקורתו הקפדנית של הקצין האנגלי בשער הנמל…. כילד – אתה לא תמיד מודע לעומק ומורכבות הדברים שמתרחשים סביבך …

ואכן, הקצין הבריטי הביט חליפות בי וחליפות במסמך ה"מפוברק", שאי אפשר היה שלא להבחין שהוא אכן כיסוי לזיוף …לבסוף  חייך, ונתן לי לעבור … אני זוכרת את הרגע  לכל פרטיו … על הדף הפנימי של הדרכון הוחתמה החותמת: "23 במרץ 1947 – משרד ההגירה של פלסטינה "..

הדרכון המזויף שמור עמי  עד היום – כמסמך היסטורי …

על הרציף חיכה לי הדוד שלי – האח של אבי, חיבק אותי, הציע לי תפוז, וקרא לי בשמי האמיתי – Daniela… ואני בבהילות של שמירת סוד – התכופפתי לאוזנו  ולחשתי: "שששש…אני יעל וויס!"

*לאחר מלחמת העולם השנייה נשלח שדמי מטעם "ההגנה" לאירופה ופיקד על מאמצי הארגון שכללו הקמת פלוגות פלמ"ח ביבשת במסגרת גיוס חוץ לארץ (גח"ל), רכישת נשק וסיוע בהעפלה. כמו כן סייע לארגוני הנוקמים.

 הזוית האישית

תכנית מאוד ראויה, בכך שהיא מאפשרת את תהליך ההחלף הבין – דורי במפגשים המקרבים בין המספר למתעד ויוצרים חזרה בזמן, לתקופות היסטוריות של העולם, כשסיפורך האישי שזור בתולדות היישוב והמדינה.