מאגר סיפורי מורשת

סבתא סימון מרגי מספר על עלייתה ממרוקו לאורי

"עלינו לארץ בשנת 1964 בתור עולים חדשים ממרוקו. נולדתי בעיר מקנס ולכן משם הפלגנו באנייה למרסי שבצרפת. בדרך למרסי, לבני הגדול, אריה אבא של אורי היו כאבי בטן. כשהגענו למרסי הלכנו לבית החולים וגילינו שלאריה יש אפנדיציט והיו חייבים לעשות לו ניתוח מידיי. שבאותו זמן הוא היה ילד רק בן שלוש. הוא עבר את הניתוח ולאחר שבוע הטיסו אותנו לארץ. היה חשוב לנו להגיע בהקדם כי הייתי בהריון בחודש תשיעי ורצינו שאלד בארץ.

כשהגענו לארץ הביאו אותנו למעברת נפוליאון בעכו, גרנו שם בתנאים קשים, בלי חשמל ובלי גז, התנאים היו קצת קשים אבל הסתדרנו. היה לי קצת קשה להסתגל למקום בגלל שאמא והאחים שלי נשארו לגור במרוקו. היינו שמונה אחים, שניים עלו לארץ ושניים לצרפת. אחרי שלושה שבועות במעברה, ילדתי את בתי השנייה רותי, בבית החולים נהריה.

אחרי שנה, פתחנו חנות נעליים והתחלנו לעבוד. לאט לאט התחלנו להסתדר. השלב הקשה היה כשהיינו צריכים לשלוח את אריה לגן, ורק אחרי שבוע הלכתי לבקר שם ורק אז הייתי רגועה. באותה תקופה באו לבקר אותי נציגים מהסוכנות, כדי לראות איך אני מטפלת בתינוקת רותי והעובדת הסוציאלית הייתה מופתעת לראות איך אני מטפלת בה יפה.

בשנה הזאת היו גשמים נוראים, שגרמו לי להכנס לחרדה של פחד בלילות. לאט לאט הילדים גדלו. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, היה לנו קצת קשה, אבל בעזרת השם עברנו את זה בשלום. בשנת 1969 נולדה בתי השלישית גלית ובשנת 1976 עברנו לדירה בעכו, בשכונת אידית וולפסון האמריקאית.

וולפסון, משפחה של תורמים, תרמה 500 דירות וגן ילדים ובית כנסת ועוד כמה מקומות ציבוריים. כמובן שלקח קצת זמן להתרגל לארץ שלנו. באותה שנה עברנו לגור בנהריה. כמובן שהמשכנו לעבוד בעכו.

שלושת ילדי בגרו ולמדו: אריה למד בחיפה עד הצבא ורותי וגלית למדו בנהריה עד לסיום בחינות הבגרות.  שלושתם שרתו בצבא התחתנו והקימו משפחות בישראל. כשיצאתי לפנסיה עברתי לגור בהרצליה ליד הילדים שלי. היום אני מבלה עם הנכדים והילדים שלי ביחד.

הזוית האישית

סיפורה של סימון מארגי תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ע"י אורי מרגי.

 סיור לימודי בבית התפוצות