מאגר סיפורי מורשת

סבתא פרידה אסתר מספרת לנכדתה רבקה אלישר:

שמי פרידה אסתר בן שמעון. נולדתי במקסיקו בעיר מקסיקו סיטי בשנת 1968 להוריי בנימין ויהודית סרוגו. אני נקראת פרידה על שם סבתי פרידה מלאח מארגנטינה (מצד אמי). השפה המדוברת בבית הייתה ספרדית.

מקום מגורי

בילדותי גרנו בבית עם שלשה חדרי שינה, סלון ופינת אוכל ענקית. המקום שימש את אבי לאמירת שיעורים ואירוח תלמידים בשבתות ובחגים. הייתה שם קומת קרקע עם חצר, שבה היו עושים מנגל בימי ראשון, כדי לגבש את התלמידים בעלי תשובה של אבי. אבי היה רב ושוחט. בית הכנסת היה במרחק של עשר דקות הליכה.

גרנו בצמוד לבנק. ערכנו קניות בסופר, שנקרא סופר עמה. גרנו בשכונה מעורבת. הקהילה היהודית הדתית הייתה מצומצמת מאוד ביחס להיום, שיש בה מספר תלמודי תורה, ישיבות וכוללים ועוד.

בזמנו היה אסור ליהודים למשוך יותר מדי תשומת לב, בגלל האווירה האנטישמיות ששררה ברחוב. לכן, כל הפעילות החברתית הייתה מתבצעת רק בתוך כותלי בית הספר ובשעות הלימודים. אמנם היו מפגשים יהודיים, אך לא השתתפנו בהם, מכיוון שהם היו בחברה מעורבת, וזה לא התאים לחינוך שלנו. אני בהחלט מתגעגעת לנוחות שהייתה במקסיקו מבחינה גשמית. אבל רק בארץ ישראל חוויתי חוויות ילדות אמתיות.

משפחתי

לאמי קוראים יהודית ולאבי בנימין. אחיי ואחותי הם: אברהם, שאול, שרה (שרי), כולם קרואים על שם הסבים והסבתות, כך נהוג לכבדם בעודם בחיים. אנחנו משתייכים לעדה החלבית, שידועים כאנשים טובים. אמי הייתה עקרת בית, והדריכה כלות בתהליך הרוחני לקראת הנישואים. הוריי אנשים המכבדים כל אדם.

אבי היה שוחט, וכך למדנו את כל התהליך של הכשרת בשר. כיום זה פחות רלוונטי, כי היום קונים בסופר בשר מוכשר. אבי מקפיד מאוד בהלכות שמירת שבת.

במהלך השנים היה לאבי קשר הדוק עם הרבי מלובוביץ', שאתו התייעץ הרבה, למרות שלא היינו חסידי חב"ד. פעם בשנה היה אבי עושה מסע עם תלמידיו לרבי. הקשר שלי עם חב"ד היה דרך אבי בהתכתבות וביחידיות. ולאחר מכן, גם אני ביקרתי אצל הרבי מספר פעמים.

ילדותי

הייתי ילדה ביישנית מאוד. היה לי שיער קצוץ. בתחילת שנות ילדותי, אהבתי לשחק בבובות ובכל משחק שיכולתי לשחק לבד, מכיוון שלא יכולתי להיפגש עם חברותיי שגרו רחוק ממני. אחותי הגדולה ממני נשלחה למוסדות חרדים בארגנטינה, כך שבעצם גדלתי לבד. כשעליתי לארץ נחשפתי  לחיי חברה, שכונה, ילדות ומשחקי חברה. כמו: חבל, גומי, חמש אבנים, תופסת וקלאס. פרחתי מבחינה חברתית. למרות שלא ידעתי עברית בכלל. לקח לי זמן של כשנה, כדי להבין ולהשתלב עם השפה והמנטליות.

בשעות הפנאי השלמתי כל רגע של חסך חברתי. במקסיקו היינו בסך הכול שלוש בנות בכיתה. לאבי היה מאוד חשוב שלא יהיה לנו שום קשר עם ילדים/ ילדות שאינם יהודים. כך שלא היו לי כמעט חברות. כאן, בארץ ישראל, חברותי היו בנות הכיתה והרבה שכנות שאינן, דווקא, מהכיתה שלי או מבית הספר שלי. שיחקנו בעיקר בבית, אבל למדתי גם את המושג "בחצר הבניין". כשעליתי לארץ למדתי מה זה חברות. וזאת הגאולה הפרטית שלי.

בילדותי במקסיקו, המאכלים האהובים עלי היו: מאכלים וממתקים מקסיקנים, ממתקים על בסיס תמרהנדי.

לימודיי

במקסיקו קראו לבית הספר שלמדתי "אידשער SCOOL ". בישראל למדתי בבית ספר "זיכרון מאיר" בבני ברק. בתיכון למדתי בסמינר "הרב וולף" בבני ברק. המקצועות שאהבתי: דינים, גאומטריה ואזרחות. לא אהבתי כימיה. אנגלית אהבתי, אבל היה קשה לי, מכיוון שגם עברית לא הייתה שגורה בפי.

היו טיולים, בעיקר היו מסלולי הליכה. היו מסיבות כיתה ומאוד אהבתי להשתתף בהן. לזכותו של אבא, שהקפיד שנחזור הביתה לא יאוחר מהשעה 9 בערב, גם כשהייתי כבר בוגרת, בעיני, זה יפה מאד. היו הרבה שיעורי בית ומבחנים. בגלל הקושי שלי בשפה הייתי נעזרת הרבה בחברות. קיבלתי תעודות ויש לי אותן עדיין.

העלייה

הזיכרון הכי מתוק שלי משנות ילדותי הוא העלייה לארץ ישראל.

כפי שסיפרתי, לא נולדתי בישראל, נולדתי במקסיקו. עליתי בשנת 1981 כשהייתי בת 13. עליתי עם משפחתי היישר לעיר בני ברק. לקח לי כשנה לקלוט את השפה וגם את המנטליות השונה. כמובן, שזה השפיע על המצב החברתי שלי. בהתחלה היה קשה, ואחר כך הלך והשתפר ואפילו צמחתי מזה. התיישבנו בבני ברק על מנת שיהיו לנו, הילדים, מוסדות חרדים תואמים. הבחירה של הוריי הייתה אך ורק לטובת חינוך הילדים. אחיי למדו שם בישיבות, והבנות בסמינר וולף בית יעקב בבני ברק. כל משפחתי הגרעינית עלתה, העלייה הייתה עלייה עצמאית. הוריי מארחים עד היום תלמידים ממקסיקו ועורכים להם סיורים הקשורים לקדושת ארץ ישראל.

חגים ומנהגים

בילדותי, בפורים התחפשתי לנסיכה, למקסיקנית. את סעודת פורים חגגנו עם כל התלמידים של אבי ומשפחותיהם. זכור לי, שתמיד היו לנו הרבה אורחים.

פסח – היינו מקפידים שכל הסימנים היו לפי המשקל. העוזרת ניקתה הכול. בפסח הראשון בארץ ישראל, היו לנו הרבה אורחים. בחורי ישיבות, שהמשפחות שלהם מתגוררים בחו"ל. בל"ג בעומר, היה אצלנו מנהג מיוחד. ערב הדלקה לצדיקים. בטקס מיוחד  מאוד, באולם עם התלמידים של אבי והקהילה. חג החנוכה החג האהוב  במיוחד. מכיוון, שזהו חג ממש מאיר וחג של אור. יש בו הרבה הזדמנויות להיפגש עם המשפחה.

עיסוקיי

מקום העבודה הראשון שלי היה מוכרת בחנות סדקית. את המקצוע שלי רכשתי בארץ. לאחר מכן התנסיתי במקצועות נוספים. עד שהגעתי לחינוך הבלתי פורמלי בקריית מלאכי. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. אני מרגישה תחושת שליחות וסיפוק להיות לעזר עבור ילדים. אם היו שואלים אותי באיזה מקצוע הייתי בוחרת, הייתי בוחרת במקצוע הנוכחי, אך משפרת אותו עם התמקצעות בתחום הטיפולי, כגון: תרפיה באמנות, ציור, בישול וכו'. עבדתי כרכזת רכש, מכון כושר, ומאפרת כלות. לימדתי בבית ספר לילדים עם בעיות פסיכוטיות וכו'. אני אוהבת להתנסות בדברים חדשים.

הקמת המשפחה

הכרתי את סבא (בעלי) באמצעות שידוך. התחתנו בשנת 1987 כ"ד טבת. הייתי בת 18, החתונה התקיימה באולמי "מודיעין" ברמת גן. הייתי בת 19 כשילדתי את ילדי הראשון (בני), יש לי שלושה בנים ושלוש בנות, כיום 15 נכדים בלי עין הרע. הילדים בארץ מבקרים בערך על בסיס שבועי. והשאר בחו"ל. אני  אוהבת לעשות יצירות, לפטפט בשמש עם הנכדים.

אימא שלך, מיכל, הייתה חרוצה וזריזה מאוד. עירנית לצרכים של החברות ותמיד במקום הראשון לעזור לחברות ולמורות.

סדר היום שלי

אני קמה בשעה 6:45 ועד 7:45 קפה ותפילה. משעה 8 עד 4 אחר הצהרים אני מנצלת את הזמן לעבודות הבית. בשעה 4 אני יוצאת לעבודה וגומרת בערך בשעה 6.

יום שלישי הוא היום החופשי שלי. פעם בשבוע אני משתדלת לבקר את ההורים שלי, שמתגוררים בירושלים. ימי רביעי וחמישי מוקדשים להכנות לשבת.

אני אוהבת לעשות יצירה ואומנות, אני אוהבת להכין אוכל שהנכדים אוהבים.

שבת אצל סבתא

אנחנו מתחילים שבת עם חלות קמח מלא או כוסמין, דגים חריפים, מרק וקינוחים. על חומוס ביתי אני לא אוכל לוותר. לרוב יש אורחים. אנחנו שרים ניגוני חב"ד בשולחן שבת. אני אוהבת להכין מוס שוקולד.

הנחת שלי, כשכל הילדים שלי נפגשים יחד. במיוחד מכיוון שהם רחוקים גאוגרפית אחד מהשני.

מאלבום התמונות

הזוית האישית

סבתא פרידה מסכמת שנה בקשר הרב דורי: זו הייתה חוויה קסומה והרבה רגעים של נחת.

ברכה מסבתא: רבקה אהובה שלי! שמחה להיות שותפה לתכנית המדהימה! יותר מזאת אני שמחה להיות סבתא שלך! את ילדה מדהימה ומלאה ברגישות לזולת. יהי רצון שהקב"ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה מתוך בריאות שלווה ושמחה פנימית. אוהבת מלא, סבתוש.

הנכדה רבקה: תודה לך סבתא שפינית מזמנך היקר. הסיפור שלך היה מרתק. אני מאחלת לך בריאות, שמחה ונחת ממני ומכולם.