מאגר סיפורי מורשת

שמי אהובה, נקראתי כך על שם סבתא שלי שאומנם קראו לה חביבה, אבל אחותי הבכורה העדיפה לקרוא לי בשם יולנדה, שם זה הינו שם צרפתי ועד היום בבית קוראים לי יולנדה. המורה החליטה שיותר מתאים לי אהובה כי לה עצמה קראו אהובה ושם החיבה שלי הוא יולי.

נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה, תאריך הלידה שלי הוא 3.1.1949, אני מציינת את ימי הולדתי בחיק המשפחה. עלינו לארץ בשנת 1951. תחילה, גרנו באוהל בבאר שבע ובו זמנית אחיי הקימו את מושב ישרש ועברנו להתגורר שם בשנת 1952.

אחיי ואני בישרש

מיקומי במשפחה הוא עשירי, בין אחות בכורה ושמונה אחים אני בת הזקונים. הייתי ילדה מפונקת אך די בודדה, לא הרבתי לתקשר עם האחים שלי מלבד אחי, שהיה מבוגר ממני בשנתיים.

בילדותי נדדנו ממרוקו לארץ, מבאר שבע לישרש, שנה אחרי במהלכה גרנו בישרש, אבי נפטר בהיותי בת שלוש. חזרנו למרוקו ולאחר שנתיים עלינו שוב ארצה ומאז גרנו בבית שמש עד היום.

תחביביי מן הילדות שלי הם סריגה, משחקי חברה, מחבואים, תופסת וכדומה. בחגים היינו יחד כל המשפחה המורחבת, כולל אחיי הנשואים והילדים, בכל חג התארחנו אצל אח אחר ובדרך כלל אמי בישלה. שניים מאחיי חיו בקיבוץ, הם עלו ארצה עם עליית הנוער ובכל פעם שבאו לחופשה הם לימדו אותי שירים חדשים כמו 'עגלה עם סוסה', 'קול דודי', 'הנה זה בא' ועוד שירי ארץ ישראל.

כילדה למדתי במושב ישרש. אני זוכרת שלגננת שלי קראו רינה, באותו גן למד גם בן אחותי, אלי, שהוא צעיר ממני בחודשיים ולעתים היינו מצרפים את אסתר האחות הקטנה יותר במשפחה. כילדה אני זוכרת את האירועים המשפחתיים כמשמחים במיוחד, כאשר אחד האחים שלי נישא לבחירת לבו, כולנו היינו מתרגשים, מתלבשים במיטב בגדנו ומתכוננים לקראת המסיבה הגדולה שכללה אוכל טעים ומוסיקה.

אחד האירועים העצובים במיוחד אותם חוויתי כנערה היה מותה של אחותי האהובה, דדה, מצד אבי. היא נפטרה משחפת. כאשר נולדה בתי הבכורה קראתי לה דנית על שמה של דדה, אחותי.

החיים הבוגרים

בגיל מאד צעיר גילו את הכישרון המתמטי שלי ואפילו קפצתי כיתה. כך, בגיל 17, השתלבתי בעבודה בבנק לאומי בבית שמש. עבדתי כבנקאית 12 שנים. אחר כך עבדתי כעובדת סוציאלית שכונתית, במקביל למדתי קורס של מטפלות ופתחתי משפחתון. נהניתי מכל אחת מן העבודות בהן עבדתי. בגיל מבוגר יחסית, לצורך קידום בבנק, החלתי ללמוד תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה ולא סיימתי אותו לצערי.

לא שירתי בצהל, נישאתי בגיל 19 אך בעלי רפאל היה איש קבע ואף יצא לגמלאות מצה"ל. חוויתי את מלחמת סיני בהיותי בת 7 בשנת 1956 וכמובן את ששת הימים, כיפור, לבנון, מלחמת לבנון השניה, מלחמת המפרץ, ובכולן בעלי השתתף. את מלחמת ששת הימים חוויתי כחוויה חיובית, הייתה הרגשה טובה, והייתה גאווה לאומית, למרות שארבעה אחים ובעלי השתתפו במלחמה. ביום כיפור היה פחד וחרדה הייתי נשואה עם שני תינוקות, הייתה עלי אחריות.

כיום כל החגים נחגגים אצלנו באירוע משמח וגדול לכלל המשפחה המורחבת. בדרך כלל אחד הילדים או אני מארחים ואנחנו מכינים מטעמים, מברכים, שרים מנגנים ונהנים יחדיו. בין החגים האהובים ביותר שלנו הוא המימונה. המימונה הוא חג מיוחד המסמל את יציאת חג הפסח. במרוקו היחסים של היהודים עם המוסלמים היו טובים מאד, אבל סביב חג הפסח סוחרי הקמח, שהיה מוצר בסיסי, היו נבהלים מכך שהיהודים הפסיקו לרכוש מהם קמח ולכן, כדי שלא יבהלו, היינו רוכשים במימונה כמות גדולה של קמח, ומזמינים אותם לאכול איתנו מופלטות וספינג ומוצרי מתיקה ואפיה שמסמנים גם פיריון אושר, עושר ומגוון. בחנוכה, סבתא הייתה מכינה שוב ספינג' אהוב וטעים וזה מאחד את כולנו להדלקת הנר ולאכילה משותפת.

הייתי רוצה לספר שבתור בת זקונים, זכיתי להיות נוכחת בחתונות של אחיי, שמונה במספר, אחר כך בחתונת ילדיי ואפילו זכיתי לחתן נכדה, אריאל כרמל בתה של אושרה. הקמת משפחה היא החוויה הכי משמעותית שלי. הכרתי את בעלי, החתיך ההורס, בבית שמש במסגרת חברתית, למדנו באותן המסגרות ב-1968 ובהיותי בת 19 התחתנו. יש תמונות נהדרות. שנה אחר כך ילדתי את דנית בכורתי ועד גיל 37 ילדתי חמש בנות ובן. היום יש לי חמש בנות ובן, 11 נכדים, שישה בנים וחמש בנות, ונין אחד, בינתיים. אחת לשבועיים אני מארחת את כולם לארוחת שישי. כמו כן, יש לי נין מצחיק וחכם במיוחד ושמו מתן מאיר, הוא אהוב על כולם ולכל אחד ואחת יש לו כינוי מיוחד, ידוע שתמר היא הדודה האהובה עליו. היום אני בעיקר הולכת לחדר כושר, קוראת, צופה בטלויזיה, ומתעסקת עם עיסוקי הבית.

הזוית האישית

תמר הנכדה המתעדת: החוויה הזו היא אחת החוויות שהכי שמחתי לעבור, נהניתי מכל רגע ולמדתי על סבתא הרבה דברים חדשים.

סבתא אהובה: אותי החוויה הזו החזירה אחורנית, הידקנו את הקשר בינינו ואני מאחלת לנכדה המתוקה והאהובה שלי הצלחה, אושר ושתמשיך להיות כמו שהיא, אהובה ומקסימה.