מאגר סיפורי מורשת

שמי סילביה גלסמן. נולדתי בשנת 1949 בארגנטינה בעיר מנדוסה.

הייתי פעילה בתנועת הנוער מכבי עד שמשפחתי עברה לבואנוס איירס, כשהייתי בת חמש עשרה, במסגרת הקהילה היהודית הייתי פעילה בבית כנסת  ובמרכז חברתי רפורמי (בית אל)כשהייתי בת שבע עשרה, התאהבתי במדריך הבוגר שלי מריו. הקשר שלנו התחזק החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן ולעלות ארצה. החלום שלי היה לעלות לארץ ישראל. בעלי ואני נולדנו בארגנטינה. כשמריו בעלי סיים את הצבא, היה לו חלום לעלות ארצה הוא שכנע גם אותי לבוא יחד איתו. כשעלינו לארץ חיינו ליד חיפה. גרנו  חמש שנים שם, ואז הגשמנו ביחד חלום נוסף. התחתנו באותו בית כנסת שהכרנו בינואר 1971, לאחר שמריו השתחרר מהצבא  .עלינו ארצה. הגענו לחיפה בפבואר 1971, למדנו עברית במרכז קליטה בחיפה ועברנו לקריית חיים עד ספטמבר 1976.

אורית, הבת הבכורה היתה בת שלוש. מריו מאוד רצה לעזוב את החיים בעיר ולעבור לקיבוץ. לאחר בירור בחרנו את יפעת שבעמק יזרעאל כדי לבנות את משפחתנו. הקליטה שלי בקיבוץ לא היתה קלה אבל מצאתי את מקומי. בשנים הראשונות עבדתי כמטפלת בגיל הרך ולאחר מכן עברתי להנהלת חשבונות, שם נשארתי עד ליציאתי לפנסיה. ענת נולדה ב1976, יניב ב1979, שי ב1984.ילדיי גדלו בלינה המשפחתית.

שמחתי ברגע שהילדים עברו לישון בבית. היום אני בת שבעים ושלוש, פעילה, עובדת חלקית, ונהנית מהנכדים וגם מחברים.

החלומות שלי

רציתי לגור בקיבוץ באזור הצפון. הגענו לקיבוץ יפעת בשנת 1976 והגשמנו חלום גדול. הקמנו משפחה בקיבוץ, וחלקם עדין גרים פה אתנו.

הבובה בשמלה אדומה- בגיל שנתיים נסעתי לבואנוס איירס לבקר את סבתא שלי, ביחד עם אחותי הצעירה. לבשתי שמלה חגיגית בצבע אדום רקומה, נעלי בובה לבנות וגרבים לבנות. התמונה מצולמת בבית סבתי. מאוד אהבתי לבקר אצלה.

פמוט כסוף עתיק – באחד המפגשים הבאתי איתי חפץ פמוט עתיק מכסף, הוא הגיע אלי בירושה מבית הסבים של סבתא שלי. החפץ נשמר בבית שלי. הפמוט הוא גדול עשוי מכסף. הפמוט משמש להדלקת נרות. אני משתמשת בזה עד היום. כל פעם שאני מדליקה את הנרות זה מחזיר אותי לילדות לחשוב על סבתא שלי. בעתיד אתן את הפמוטים לנכדים שלי.

הזווית האישית

סבתא סילביה: האמת שבתחילת התהליך היו לי ספקות לגבי התוצאות של המפגשים המשותפים. אני שמחה להודות שחוויתי הפתעה יפה המפגשים היו מעניינים, ונוצרה קרבה אמיתית יותר.

דניאל: בהתחלה חשבתי שהפרויקט יהיה משעמם, אבל אחרי כמה מפגשים היה כיף, ואני למדתי הרבה דברים, על סבתא ועל ילדותה.