מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר גלעדי נולדה במצרים בשנת 1951.

לסבתא שלי יש חמישה אחים, והיא האחות האמצעית מתוכם. אחיה הגדול ואחותה הגדולה, נולדו במצריים ולאחר מכן היא נולדה, (לאחר שהם עלו לארץ ישראל נולדו עד 2 אחים).

היא עלתה ממצרים לארץ ישראל בהיותה בת שנה, בשנת 1952 באונייה, משום שאיימו לפגוע ביהודים במצריים. המתיחות שהייתה בארץ לאחר מלחמת העולם השנייה והרצון להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, כמו כן כתב המנדט שקיבלו הבריטים מחבר הלאומים על ארץ ישראל גרם להרעה ביחסים בין היהודים למצרים. המצרים הטילו חוקים המגבילים את היהודים במשלח ידם ובחופש שלהם במדינה, והחוקים החמירו עם פרוץ מלחמת העצמאות וקום המדינה. הממשלה המצרית נקטה באמצעים חמורים בכל אזרח אשר נחשד כפעיל ציוני ואף כלאו אותם במחנות ריכוז. המצרים החרימו רכוש יהודי של יהודים בקהיר ובאלכסנדריה, בתים וחנויות של יהודים עלו באש ונבזזו. מאות יהודים נפגעו, אלפים נכלאו ותנועתם הוגבלה. יהודים אשר השפיעו על הכלכלה המצרית ועסקו במקצועות חופשיים כגון ניהול, שיווק, מכירות, משפטים, רפואה וכיוצא בזה איבדו את מעמדם הגבוה ואת נכסיהם. חשבונות בנק של יהודים הוקפאו ורכוש פרטי וציבורי של יהודים הוחרם. בתחילת מלחמת העצמאות התנפלו קבוצות של מצרים על הרובע היהודי בקהיר והרגו, פצעו ובזזו מאות יהודים. מרבית יהודי מצרים עזבו את מצרים בין השנים 1948–1956 בעיקר לאחר מהפכת הקצינים החופשיים שהתרחשה. רוב רובם של היהודים עלה לארץ ישראל והיתר גלו לתפוצות העולם.

הנסיעה ארכה כחודש ימים. במסע הזה הם היו סבא, סבתא, אמא, אבא ושלושה אחים. לבסוף הם הגיעו למעברות בקרית שאול, וגרו בצריפונים מאוד קטנים מפח כי המצב בארץ היה מאוד קשה.

תקופה זו הייתה תקופת הצנע, המדינה הייתה רק בת ארבע  ולכן לא היה מספיק אוכל בארץ. חילקו אוכל במכולת קטנה, על פי תלושי מזון ולפי מספר הנפשות בכל משפחה. משפחה עם יותר נפשות הייתה מקבלת יותר מצרכים, משפחה עם פחות נפשות, הייתה מקבלת פחות מצרכים, את האוכל  חילקו עם תלושים. אמא שלה (סבתא רבה שלי) הייתה מחלקת את מעט האוכל שקיבלו בין כולם. לפעמים פרוסת לחם אחת, הייתה צריכה להתחלק בין כל הילדים. לא ניתן לקנות אוכל, היו מחלקים להם מזון והם היו מחכים לכך בקוצר רוח.

לא היו מקלחות אישיות, אלא היה מבנה של מקלחות משותפות, שכל היישוב היה הולך לשם. בלילה, כשהיו צריכים ללכת לשירותים, היו צריכים לצאת מהבית בחושך אל השירותים הציבוריים. לא היו מים בבתים וההורים היו יוצאים מהבית כדי לשאוב מים מהבאר, וחוזרים הביתה עם דלי המים. לא היה מקור חשמל ולא היו הרבה מקומות עבודה. היו מעט בתי ספר, בית ספר אחד בכל קריה, ולא כמה בתי ספר בכל קריה כמו שיש היום. הם היו מסתובבים יחפים ברחובות ובחולות. הכל היה עפר וחולות ובקושי היה כביש אחד ראשי. לא היו להם גני משחקים אז הם היו ממציאים משחקים.

אבל הם ידעו להסתפק במועט, שמחו בחלקם, ולכן הם היו מאושרים ולמדו להעריך כל מה שיש להם בחיים.

הזווית האישית

הילה: מאוד נהנתי להכין את עבודת הקשר הרב דורי, למדתי הרבה מאוד על ההיסטוריה של סבתי, ושל בני משפחתה, ועל הקשיים שהם חוו. למדתי על ההסתפקות במועט, על ערכי נתינה, ועל היכולת לדעת לחלוק אחד עם השני, את המעט שיש. אלו ערכים שמאוד חשובים לדעתי. סבתי העבירה ערכים אלו לאימי ולאחיה, ואימי העבירה ערכים אלו לי לאחי ולאחותי. מעבר ללמידה על עברה של סבתי, חשוב לי לציין שגם מאוד  מאוד נהנתי לבלות עמה בזמן הכנת עבודה זו.