מאגר סיפורי מורשת

בסיפור זה אני אספר לכם על סיפור העלייה של סבתי מאתיופיה.

סבתי  פיטיגי, נולדה בשנת 1955, באתיופיה בכפר בשם וולקייט, ועלתה לארץ בשנת 1980, בעלייה שנקראה "מבצע משה".

החיים בכפר, לפני עלייתה לארץ, היו שונים לגמרי מחיינו בארץ ישראל. אז, באתיופיה לא היו בתי ספר נגישים לבנות, והנשים נאלצו להישאר בבית ולעשות  את מטלות הבית כגון: גידול ילדים ונקיון של הבית.

סבתי הייתה דואגת לכל הילדים וגם לסבא שלי. סבא שלי למד בבוקר שעות ספורות, מכיוון שהיה צריך לעבוד בחקלאות כדי לעזור בפרנסת המשפחה. כמו כל אדם סקרן היה לו חשוב ללמוד, לדעת, ולגלות דברים חדשים, ולכן הוא היה אוסף פריטים מהטבע כדי לחקור וללמוד. כי לא היו אביזרי למידה אחרים. למשל, הוא היה כותב בעזרת פחמים או אבנים מיוחדות במקום בעפרונות.

סבתא וסבא שלי עלו ארצה לעיר באר שבע בשנת 1980, בשבילם זו הייתה הגשמת חלום, שממש השתוקקו להגשים. למרות כל המכשולים בדרך, החלום לעלות לארץ ישראל התגשם.

הזוית האישית

נהניתי מאוד להקשיב לסבא ולסבתא ולמדתי דברים חדשים.