מאגר סיפורי מורשת

סבי חיים, אביו של אבי, הוא הבן השני למשפחה בת חמישה ילדים: ארבע בנים ובת. לסבי קוראים חיים בראל והוא נולד בטהרן שבפרס (איראן) בשנת 1949. לאביו של סבי קראו יצחק בראל ז"ל וגם הוא נולד בטהרן. לאמו של סבי קראו שרה בראל ז"ל והיא נולדה בעיר בגדד שבעיראק.

סבי ומשפחתו עלו לארץ בשנת 1949 כאשר סבי היה בן חודשיים בלבד, אביו עבד כנהג טרקטור בקיבוץ כברי בצפון הארץ, לאחר ארבע שנים הם עברו לפתח תקווה לשכונת קריית מטלון. בשכונה זו סבי למד בבית הספר "מעלה הזיתים", בו לימדו מקצועות בסיסיים כדוגמת עברית, חשבון, תנ"ך ועוד. בבית הספר הזה בכיתה ג', סבי הכיר לראשונה את סבתי אביבה צדיק (לימים בראל) לאחר שמשפחתה עלתה לארץ מעיראק.

סבי השתתף בשתי מלחמות –במלחמת ששת הימים במלחמת יום כיפור. מיד לאחר הצבא, כשסבי היה בן 21, הוא הציע לסבתי נישואים והיא לשמחת כולם הסכימה. במשך כל חייהם התגוררו סבי וסבתי בפתח תקווה ובגיל 50 הם עברו יחד לשכונת אם המושבות, בה הם גרים עד היום ומסביבם בשכונה גרים שלושת ילדיהם ושמונת נכדיהם.

עלייה לארץ

בשנת 1948, ברגע שקמה מדינת ישראל, הייתה בפרס שמחה גדולה בקרב היהודים. אביו של סבי היה איש ציוני בעל זיקה חזקה ליהדות ולכן הוא החליט לעלות מיד בשנת 1949 עם כל משפחתו לארץ ישראל, כשסבי היה בן חודשיים בלבד.

כשהם עלו לארץ, הם גרו בקיבוץ "כברי" בצפון, זהו קיבוץ שקיים עד היום באזור נהריה. אביו עבד כנהג טרקטור ואמו עבדה בקיבוץ. האווירה בקיבוץ, על פי סיפורים שאביו סיפר לו, הייתה לחוצה משום שכולם היו צריכים לעבוד קשה לעזרת המדינה שרק קמה. בארץ היו קשיים רבים של מגורים ועבודה ובאופן כללי היה קשה להתפרנס. המחסור באוכל היה חמור וגרם למדינה לתת לכל עולה חדש מצרכי מזון בהקצבה – ביצה אחת ביום, בשר פעם בשבוע, עוף פעמיים בשבוע. סבי מספר שלא הייתה להם ברירה אלא להתמודד עם מה שהיה להם ושהמדינה ניסתה ככל יכולתה לעזור לכל עולה חדש.

סבי ומשפחתו גרו בקיבוץ במשך תקופה יחסית קצרה של כ-4.5 שנים ולאחר מכן המשפחה עברה לשכונת 'קריית מטלון' שבפתח תקווה.

סבי (מצד ימין) ומשפחתו לאחר המעבר לקריית מטלון

תקופת בית הספר

סבי למד בבית הספר "מעלה הזיתים" שבקריית מטלון בפתח תקווה. בתקופה ההיא לא היו מחשבים וטכנולוגיה ולכן למדו בבית ספר מקצועות מאוד בסיסיים כמו חשבון, תנ"ך, עברית אך גם לימדו אותם מקצועות לחיים וזאת על מנת להתפרנס. לימדו מקצועות כמו נגרות, מסגרות, חקלאות, שרברבות, סנדלרות, תפירה, ועוד.

בזמנם החופשי סבי והחברים לא שיחקו במשחקי מחשב, כי עדיין לא הייתה את הטכנולוגיה הזאת, אלא הם נפגשו בשכונה ושיחקו משחקים כמו מחבואים, תופסת, שוטרים וגנבים או שהם נפגשו רק כדי להיפגש ולדבר.

סבי בתמונת מחזור מבית הספר 'מעלה הזיתים'

שירות צבאי

סבי התגייס לצבא בשנת 1967 לחיל הנדסה, כחודש או חודשיים אחרי שהתגייס התחילה מלחמת ששת הימים עוד כשסבי היה טירון. סבי מספר שהוא עזר בכל מה שאמרו לו שהוא יכול לעזור, משום שעדיין לא הכשירו אותו לשאת ולירות בנשק. סבי עזר בלהעמיס פצצות למשאיות, באפסנאות, בסידור המדים, הציוד ובהכנת האוכל.

בשנת 1973, מספר שנים לאחר שחרורו, החלה מלחמת יום כיפור. סבי מספר שגייסו אותם למילואים ביום כיפור שחל בשבת, הם הצטיידו בבסיס והורידו אותם ממש בחזית הלחימה אחרי שהמצרים ניסו לכבוש חלק מסיני. השיירה של סבי הייתה בין הראשונות שחצו את תעלת סואץ והוא אף מספר שלא רק שכבשו את סיני, אלא אף עברו את תעלת סואץ ונכנסו לתוך מצרים עצמה.

סבי במהלך מלחמת יום כיפור

איך סבא שלי פגש את סבתא שלי

סבי והוריו רצו לגור בקריית מטלון והם עברו לשם ב-1954, כארבע שנים אחרי שעברו לשם, בשנת 1958, המשפחה של סבתא שלי עלתה מעיראק והגיעה לגור גם היא באותה השכונה בבית ממולם. סבתא שלי הייתה בת 9 בבית הספר ושניהם היו באותה הכיתה ולמדו ביחד. בשעות שאחרי בית הספר, חבורות של ילדים נפגשו כדי לבלות ולשחק ביחד, סבא, סבתא שלי וחברים נוספים שלהם שיחקו ביחד מילדות עד גיל הצבא.

אחרי הצבא כל החבורה נפגשה שוב והם הלכו למועדונים כדי לרקוד או לצפות בסרטים בקולנוע. כשסבי היה בן 21, הוא הציע לסבתא שלי נישואים והיא מיד הסכימה. סבי וסבתי הולידו שלושה ילדים – שי, שחר ושרון. שרון, בן הזקונים הוא אבי. סבי וסבתי גרים במהלך ה-23 השנים האחרונות בשכונת אם המושבות ומסביבם בשכונה גם גרים שלושת ילדיהם ושמונת נכדיהם שבהם חמישה נכדים ושלוש נכדות.

סבי חיים וסבתי אביבה ביום חתונתם

הזוית האישית

עידו הנכד המתעד: היה ממש מרגש לשמוע את סיפור חייו של סבא. בסוף השיחה שאלתי אותו: "אתה יכול לספר לי על רגע מרגש שהיה בחיים שלך?" והוא ענה לי: "כן, זה רגע שקרה לא מזמן, בבר מצווה שלך, אתה הנכד הכי צעיר שלי והשלמתי נדר כאשר חגגתי עם כל המשפחה את יום הולדתך ה-13 והיה לי ממש מרגש לשמוע אותך קורא מהתורה."

סבא חיים: היה ממש כיף ומרגש לספר לנכד שלי את סיפור חיי ובילינו תוך כדי שסיפרנו אחד לשני דברים.