מאגר סיפורי מורשת

סבא מכלוף נולד במרוקו בעיר שנקראת "בני מלל", בחודש מרץ בשנת 1952.

סבא נולד למשפחה גדולה בת שניים עשר ילדים. הוא היה הילד התשיעי במשפחה. לאבא שלו קראו אברהם ולאימא קראו זוהרה.

בשנת 1962 המשפחה החליטה לעלות לארץ ישראל. לפני העלייה של המשפחה, שני האחים הגדולים של סבא עלו לארץ בעליית הנוער. הם גרו בישראל וכתבו לכולם מכתבים וסיפרו להם על הארץ החדשה של היהודים, כמה הם מחכים כבר שהמשפחה תגיע לארץ.

העלייה לארץ הייתה מאוד מרגשת, היה אסור לצאת ממרוקו והמשפחה הונחתה לעזוב את העיר בחשאי, ולהגיע לנמל בקזבלנקה. משם כולם עלו לאוניה והפליגו בחשאי למחנה עולים במרסי. המשפחה נאלצה לחכות שלושה שבועות במחנה העולים בצרפת עד שהסוכנות היהודית קיבלה אישור להעלות אותם לארץ. משם הפליגו שוב באוניה לחיפה.

אחרי שהגיעו לארץ, המשפחה התמקמה בכפר אתא. המשפחה גרה בשיכון עולים, בדירה של 50 מ״ר עשר נפשות, שמונה אחים ושני ההורים.

הקליטה לא היתה קלה, היה צורך להסתגל לתנאים חדשים בתנאים כלכליים קשים. האוכל לא היה בשפע וכולם נאלצו להסתדר עם מה שיש, אבל הם היו יחד כולם והיו להם הרבה רגעים טובים ויפים. תמיד היו מוקפים באהבה ושמחו בחלקם.

אבא אברהם עבד בשדות, בניית כבישים, ביערות ובסוף מצא את מקומו בעבודה שאהב, עד ליציאה לגמלאות. הוא עבד כגנן של גן החיות בחיפה, היה אחראי על כל הנוי ועיצוב השטחים הציבוריים. בתור ילדים נהנינו מאוד ללכת איתו לעבודה בגן החיות ולעזור לו בחופשים.

בגלל מצוקת המקום בבית, סבא נשלח יחד עם אחיו הצעיר ללמוד ולהתגורר בירושלים בישיבה. זו היתה תקופה מאוד עוצמתית, הימים היו ימי מלחמת ששת הימים וירושלים הייתה מחולקת. לא פעם הוא היה צריך להסתתר מירי של הלגיון הירדני בשכונות ממילא ומוסררה. אחרי כמה שנים הוא חזר הביתה והחל ללמוד בתיכון אורט קריית אתא.

בהגיעו לגיל שמונה עשרה, הוא התגייס לצה״ל ושירת ביחידת הצנחנים. בעודו בשירות סדיר, בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. סבא לחם במלחמת יום הכיפורים בגזרת סיני, וחצה את התעלה יחד עם חטיבה 35. בשלב כלשהו, משפחתו של סבא קיבלה הודעה כי הוא נעדר במלחמה, מאחר ולא היה קשר איתו מעל שלושה חודשים. המשפחה הייתה בחרדה גדולה, אמו זוהרה נהגה ללכת מידי יום ל"לשכת קצין" העיר בתקווה לשמוע חדשות על הימצאו. לשמחת כולם, באחד הלילות לפנות בוקר, סבא הופיע פתאום בבית המשפחה, לאחר שנסע יום שלם מסואץ שבמצרים ועד לקריית אתא. סוף סוף כולם יכלו לנשום לרווחה.

סבא החליט להישאר בצבא בקבע, ולתרום למדינה. בשנים שלאחר מלחמת יום כיפור לחם בכל מלחמות ישראל, ממבצע ליטני ועד מלחמת לבנון. לאחר מספר שנים עבר סבא לחיל הים ושירת בשייטת 13 עד פרישתו בשנת 2000. את אהבתו לצבא הנחיל גם לילדיו, גם אימי מיטל וגם ניר דוד שלי שירתו כקצינים בשירות קבע בחיל הים.

מבית הוריו סבא זוכר חפץ מאוד מיוחד שעובר במשפחה מדור לדור, מפה רקומה שהמשפחה הביאה ממרוקו והייתה משמשת במימונה לכיסוי השולחן. כיום המפה נמצאת אצל האחות הבכורה, שקיבלה אותה למשמרת על מנת להעביר אותה לדור הבא.

וכן סבי זוכר שסבא אברהם היה מספר סיפורים מוכשר ביותר. בלילות החורף הקרים כל המשפחה היתה יושבת עם כוס תה נענע ושומעים סיפורים על הילדות והחיים המרתקים של סבא אברהם. אבא של סבא אברהם היה סוחר בדים במרוקו. במסגרת עבודתו עבר מכפר לכפר על מנת לסחור עם המקומיים. באחד המסעות הוא נרצח על ידי שודדים כשהוא רק בן עשרים וחמש. אמו של סבא אברהם הייתה בהריון איתו ולאחר לידתו נאלצה לגדל אותו לבד ללא אב ובתנאים קשים. כאשר היא נישאה בשנית, היא עברה לגור עם בעלה וסבא אברהם נשאר לבדו אצל הוריה. הוא גדל לבד, כילד יחיד ללא דודים וללא משפחה מורחבת, והבטיח לעצמו שכשיהיה גדול תהיה לו משפחה גדולה ושמחה. ואת הסיפור הזה סיפר לי הנכדה, סבא מכלוף.

הזווית האישית

עופרי: שמחתי לעבוד עם סבא ולשמוע סיפורים על המשפחה  המדהימה שלנו. אני מאחלת לסבא בריאות אושר ושמחה ושתמיד נהיה ביחד.

סבא מכלוף:  נהנתי מאוד לבלות עם עופרי ולספר לה על המשפחה שלנו ועל הילדות שלי. במיוחד נהנתי לבקר אותה בבית הספר, ומהדברים הקטנים כמו להביא לה את הסנדוויץ עם החביתה שרק אני יודע להכין לה, ולחזור מבית הספר יחד באמצע היום.