מאגר סיפורי מורשת

מדובר על סבתא שלי, פרטונה חורי, שנולדה בשנת 1944, בטוניס ועלתה לישראל בשנת 1955.

אני רוצה להתמקד בסיפור של תקופת המעברות.

בשנת 1955 סבתא רבא ממש רצתה לעלות ארצה, וסבא רבא הגיב ואמר שהוא לא מעוניין. אחרי כמה שיחות שכנעה אותו ובשנת 1955 המשפחה עלתה ארצה באנייה בשם “נגבה”, דרך איטליה. הם היו צריכים לעצור ליום אחד באנייה. היה קשה וכולם הרגישו נורא לא טוב, סבא רבא לקח את המשפחה לסיפון, כי הייתה לו מחלת ים. כשסבתא הגיעה ארצה שמו לה אבקה בראש וחילקו אותם לקבוצות. כל קבוצה עלתה על משאית, והמשאית הגיעה לירוחם ואמרו להם לרדת. לקחו אותנו למעברות. במעברה היו מיטות מברזל ושמיכות אפורות שהרגישו נורא. חילקו למשפחה תלושים בשביל לקנות לחם, ביצים.

סבא רבא  שלי התחיל להתווכח עם סבתא רבא ואמר לה "זאת ארץ ישראל שרצית?" יום למחרת אמרו לסבא רבא להתייצב בעבודה (עבודת דחק), סבא רבא היה עובד עם מעדר ומכוש. אחרי כל יום עמוס בעבודה סבא רבא היה  חוזר הביתה עייף ותשוש ועדיין המצב היה קשה. לא היו להם שירותים ומים, והם היו סוחבים מים מהמיכל שהיה רחוק מהצריף. השירותים, היו בחוץ ובלילה כולם עשו את  צרכיהם בדלי. בצריף היו פשפשים, והחיים בו ובמעברה בכלל היו קשים מאוד.

הזוית האישית

אורי: החוויה הייתה כייפית לשתף אותי בסיפורים של סבתא. למדתי המון על חייה, גם אבא שלי לא ידע את כל הדברים שסבתא שלי סיפרה.