מאגר סיפורי מורשת

שמי סורור פיימן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מעלה את סיפור חיי אל מאגר המורשת של התכנית.

אני זוכרת שבבית ההורים בהמדאן שבאיראן היה חדר אחד גדול שבו כולנו ישנו. בחצר היה מטבח קטן. סבא וסבתא ודודים שלי גם גרו לידינו, הייתה לכולנו חצר משותפת. בחצר גידלנו תרנגולות. פעם אחת הייתה לנו תרנגולת שהטילה ביצים עם שני חלמונים. דודים שלי, שלא גרו בעיר שלנו, היו באים לבקר מטהרן בעיקר בחופשות ובחגים. כשהייתי ילדה שיחקתי בחמש אבנים, בחבל קפיצה, קלאס, קלפים ומחבואים. לא הייתה לנו הטכנולוגיה שיש לילדים היום.

כשאמי הייתה איתי בהריון היא נפלה מסוס. לאחר מכן לקחו אותה הביתה ויילדו אותי. בתקופה בה נולדתי לא היו בתי חולים, הייתה באה מיילדת ומכינה מקום נקי וכך הייתה מיילדת את האישה שהייתה בסוף הריונה. נולדתי באירן בעיר המדאן בתאריך 15.8.1945. כשעלינו לארץ ישראל הייתי בת 42, עלינו בשנת 1987.

אמי הייתה עקרת בית ואבי היה בעל חנות עתיקות. לאבי קראו מאיר ולאמי קראו טובה. היה לי בן דוד, היינו בני אותו גיל. בחגים וחופשים היינו נפגשים בבית של סבתא שלי, משחקים בלי הפסקה ומדברים אחד עם השני.

אחרי החתונה עברנו לגור בטהרן עיר הבירה של איראן. בעלי גר בטהרן אז שכרנו בית קטן. אחרי שנכנסתי להריון עברנו לגור ליד הוריי עדיין גרנו בטהרן. לפני החתונה שמי המלא היה סורור רהימיאן. חברה מהעבודה שלי בעיר המדאן שהתחתנה עם מישהו מהמשפחה של בעלי עשתה שידוך ביני לבינו.

סבתא בגיל 20

בעלי עלה עם בני ובתי לארץ ישראל לפני שאני ובתי הנוספת עלינו. הגענו לישראל בערב שבת אחד, הגעתי עם בתי לדירה של עולים חדשים הנמצאת במרכז קליטה בנתניה.

הזוית האישית

אור ים הנכדה המתעדת: התכנית גרמה לי להרגיש יותר מחוברת לסבתי ולדעת יותר על סבתי ועל שאר המשפחה, באמצעות אלבומי התמונות וסיפורים. בזכות התכנית למדתי על היסטוריית המשפחה. גיליתי שיש שרשרת זהב עם אבן אפורה שעוברת מדור לדור, אבא של סבתא שלי הביא לה את השרשרת וסבתא שלי הביאה לאימא שלי את השרשרת, ואימא שלי תעביר לי אותה. למדתי היכן הם גרו וכיצד סבתי וסבי נפגשו. תכנית זו גרמה לי להרגיש יותר מחוברת לשורשים שלי, נהניתי מאוד בזמן כתיבת סיפור התיעוד.