מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי זילפה נולדה בשנת 1941 בעיר בגדד שבעיראק, להורים יוסף וחז"ם שאול.

הם היו שישה אחים ואחיות, שני בנים: אורי ועובדיה וארבע בנות שושנה ,מזל ,רחל  וזילפה. אח אחד נפל במלחמת ההתשה (עובדיה) בשנת 1967, ושלוש אחיות נפטרו שושנה, מזל ורחל.

במלחמת העולם השניה בשנת 1941 היא ומשפחתה ברחו לשכנים, וכשהם היו אצלם גנבו להם את כל הדברים מהבית.

זילפה גדלה בבית גדול בן שתי קומות, אך לפני העלייה הם עברו לגור אצל הדודה שלה. בתוך הבית היה מרתף ובו נדנדה שבו היא אהבה להתנדנד בה. בשעות הפנאי, הם היו עולים לגג של הבית להעיף אווירונים מנייר לשמיים.

לבעלה של הדודה היו מאפייה וחנות עוגיות וממתקים ולאחות של אמא שלה הייתה מאפייה בשוק. סבתא שלי זילפה בילתה את הילדות שלה, עם המשפחה. היא למדה  בבית ספר יהודי בבגדד, וטיפלה בתינוקות עוד בהיותה ילדה בת עשר.

כשהתחילה העלייה/ בריחה לארץ ישראל, הדודה ואמא שלה החליטו שזילפה ואחותה רחל יעלו לארץ בחשאי, עם דוד עזרא . הם התארגנו עם הדודה שלה, שהייתה תופרת, והיא תפרה לה ולאחותה שלוש שמלות לכל אחת, ובקשה מהן לשים אחת על השנייה, כדי שיגיעו לארץ יוכלו להחליף ולכבס כל פעם שמלה אחרת. זילפה, רחל והדוד שלהם התארגנו ועלו על מונית . כאשר הם עלו על המונית, הנהג רצה המון כסף, כדי לקחת אותם לגבול, הם נתנו לו את הכסף והתחילו לנסוע, אבל המשטרה רדפה אחריהם, והם ברחו והסתתרו ברפת, ולאחר מכן חזרו לבגדד.

מכיוון שסבא של זילפה היה חייט והיה לו קשרים במשטרה(הוא היה תופר בגדים לשוטרים), כשתפסו אותם והשוטרים לקחו אותם למעצר, סבא שלה ניצל את הקשרים שלו במשטרה ושחרר אותם.

לאחר כשנה מהמקרה, בשנת 1952 הם עלו ארצה באווירון והגיעו לפרדס חנה . ומשם לטירה, שם הכירה סבתא את סבא שלי שלמה, ועברה לגור איתו לחיפה .

הזווית האישית

רותם: היה לי מאוד כיף לשמוע את סיפור העלייה של סבתא שלי לארץ, ולדעת דברים חדשים שלא ידעתי לפני כן. נהנתי מאוד לעשות את העבודה עם סבתא שלי .