מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא פיני קריספל, נולדתי בשנת 1950 בעיר קזבלנקה שבמרוקו. לאמא רחל ואבא שלמה.

אני האח הבכור מבין שלושה אחים, אני (פיני) משה ומירי. למדתי בבית הספר ליהודים "אם הבנים" שבקזבלנקה, ואהבתי לשחק כדורגל עם החברים שלי.

בשנת 1959 כשהייתי בן תשע, עלינו ארצה מקזבלנקה שבמרוקו, באונית מעפילים בשם: ארצה.

בתחילת הדרך שטנו בחשאי לחוף במרסיי שבצרפת, ושם חילקו אותנו לסירות קטנות, על מנת שנוכל להחליף ספינה בחשאי. עלינו בסבבים של עשרה אנשים כשכל שאר האנשים המתינו בחדר האוכל. עלינו לסירה קטנה בערך בסבב החמישה עשר, ואחותי הקטנה שהייתה בת ארבעה חודשים בכתה,  ואסור היה לשמוע אותנו כדי שלא יגלו שאנחנו מפליגים לישראל (הכל היה בחשאי). הסירות הקטנות הפליגו ללא תאורה, כדי שלא יגלו אותנו. זה היה בלילה ולקח בערך כשעה וחצי עד שהגענו לאוניה בשם ארצה.

ההפלגה באונייה לקחה כשבוע וחצי, בערך. ההפלגה הייתה מאתגרת אבל היה כיף, הפלגנו, שמחנו וישנו על מזרונים בקומת הביניים. היה מאוד צפוף כי איתנו עלו הרבה מאוד אנשים. כאשר סוף סוף הגענו לארץ ישראל הספינה עגנה בנמל חיפה. כשירדנו מהאוניה רשמו אותנו במשרד הפנים ונתנו לנו מספר ותעודת זהות. (סוף סוף הגיע הרגע לו חיכינו). לאחר מכן עלינו על משאית ונסענו מהנמל לקריית יובל שבירושלים, שם שיכנו את המשפחה שלי בצריף.

למדתי בבית הספר של חב"ד במשך ארבע שנים, והכרתי חברים חדשים וטובים: שלמה עידו ואבי. לאחר בית הספר היסודי בגיל הלכתי ללמוד בבית הספר המקצועי בבוסתן הגליל שליד עכו בתנאי פנימייה. אני וחברי הטובים שלומי וראובן, למדנו בבית ספר מקצועי למכונאות רכב שם למדתי איך לתקן מכוניות ישנות. לאחר סיום הפנימיה בשנת 1967 גויסתי לצה"ל, ולאחר הטירונות לקחו אותי ואת חברי לקונטרה שברמת הגולן.

שם התחלנו את השירות הצבאי, בסדנא למכוניות של הצבא. כאשר הגענו לקונטרה היה  שלג כבד מאוד, שהגיע עד מטר ועשרים, וזה היה החורף הכי קשה של צה"ל בקונטרה. כאשר ירד השלג לא היה לנו אספקה של אוכל, בגלל שלא היו משאיות המיועדות לנסוע בשלג, ובאין ברירה וללא ציוד ובגדים מותאמים לקור העז, לקחנו תרמילים ועשינו הליכה בשלג, להביא לחם ומצרכים לחיילי הפלוגה. ההליכה בשלג היתה מאוד קשה  וכל עשר דקות היינו צריכים להתפקד, כדי לא להשאיר אף חייל מאחור.

בשנת 1969 עברתי קורסים למכונאות מתקדמת, ולמדתי חילוץ של רכבים, בסדנא מיוחדת במרכז הארץ. בשנה זו אף הכרתי את אשתי לעתיד פאני. בשנת 1970 בגיל עשרים ואחת, השתחררתי מהצבא במטרה להתקדם ולהתמקצע בתחום מכונאות הרכב, ולאחר תקופת לימודים נוספת רכשתי תעודה לניהול מוסך אזרחי. כיום אני המנהל והבעלים של מוסך. במוסך מתקנים רכבים במקצועות: מכונאות, חשמל מיזוג אוויר, פחחות וצבע.

בשנת 1971 אני ופאני התחתנו ובמשך השנים נולדו לנו חמש בנות: רחלי, גלית, מעיין, נופר, וירדן.

במהלך השנים מאז שהייתי ילד, ועליתי לארץ, לא תמיד היה קל אבל הדרך היתה רצופה בהצלחות ולמידה. לשמחתי הרבה אני וכל משפחתי חיים בארץ ישראל, הארץ אליה נשאנו עיניים, במשך דורות רבים כל כך.

הזווית האישית

גאיה: היה לי מאוד מעניין ללמוד על השורשים שלי, דרך סיפוריו של סבי.