מאגר סיפורי מורשת

שמי כוכבה לבית רסולי, בשנת 1948 נולדתי בעיר בצרה שבעיראק. אבי, היה סוכן מכס. היינו משפחה עמידה, אבא, אימא ושתי בנות.

ביתנו, שהיה גדול ומפואר, עמד מול נהר פרת.

יום אחד נכנסו לביתנו שליחים ציונים וביקשו מאבי שיהיה ערב לשמונה בנות פעילות בכלא. אבי הסכים וחתם עבורן ערבות שלא יצאו מעיראק ושילם שוחד. לאחר מספר ימים השליחים הגיעו לביתנו ואמרו לאבי שהבנות שהיה ערב להן, ברחו מעיראק והגיעו לישראל. בשל כך, היה עליו לעזוב את עיראק במהרה.

בהתראה קצרה מאוד, ארז אבי מעט מחפציו ויצא דרך לא דרך, עם מבריחים לאירן (פרס). אבי כמובן שילם למבריחים כסף כדי שיסייעו לו להגיע לאירן. מאירן טס אבי לישראל. אמי, שהיתה בהריון, נשארה בעירק עם שתי תינוקות, רחל אחותי ואני. סבא וסבתא מצד אמי עזרו לנו.

בשנת 1950, בהיותי בת שנתיים ורחל אחותי היתה בת שלוש, בעוד אמי בחודש התשיעי להריונה, עלינו לישראל במבצע העלייה "עזרה ונחמיה".

היינו בין הראשונים שעלו לטיסה לישראל. בהגיענו לישראל אמי קרעה ללדת והובלה לבית החולים. אותנו, לקחו "לעתלית" למחנה אוהלים. היינו בשוק מתנאי המחייה: לא היה חשמל, לא היו כבישים, רק חול וחול מסביב. כעבור יומיים נולד אחי יחזקאל ז"ל. אמי לא שכחה כל ימיה שבשחרורה מבית החולים עטפו את אחי התינוק בשמלה של זקנה. היא נעצבה על כך, כי בעיראק נהוג היה להלביש תינוקות בבגדים חדשים, מהודרים ברקמה יפה.

כעבור כמה ימים מצאו את אבי והוא הצטרף אלינו, לגור אתנו באוהל. תנאי המחייה באוהלים היו קשים: בקיץ היה חם מאוד ובחורף, היה קר וגשום והאוהלים עפו לנו מידי פעם. בשנת 1951 כאשר הייתי בת 3, עברנו למעברת רמת השרון.

שם, "השתפרו" התנאים ועברנו להתגורר בפחון. כל משפחה התגוררה בנפרד. עדיין היה חם מאוד בקיץ וקר מאוד בחורף. השירותים ניצבו במרחק של כמה מטרים מבית הפחונים. אני זוכרת שאחסנו את המטלטלים (הבגדים) ואת האבטיחים מתחת למיטות מכיוון שלא היו ארונות ומקררים. לאחר כשנה, בשנת 1952 בהיותי בת ארבע, אבי קנה דירת שיכון, בשיכון ה' בבני ברק. שם גרנו תשע שנים.

בשנת 1961 עברנו לגור בתל אביב

משנת 1961 גרנו בתל אביב

החלום של סבתא כוכבה – סבתא כוכבה מספרת ללינוי על החלום שלה 

קישור לצפייה בסרטון של סבתא כוכבה

הזוית האישית

כוכבה: נהניתי מאוד והחוויות שרכשתי במהלך המפגשים, לשמוע את הסיפורים של אחרים שאולי דומים במעט לסיפור שלי נהניתי מכל מפגש ומפגש בהיכרותי עם חברי החדשים, ובעיקר נהניתי בביקור במוזיאון אנו.

לינוי: שמחתי להשתתף והיה לי מאוד מעניין עם סבתא בתוכנית. שמחתי שגם יצא לי להכיר את סבתא, את החברים ואפילו את עצמי יותר טוב.