מאגר סיפורי מורשת

שמי פולה יצחק (שמייב), נולדתי בשנת ,1954 בבאקו, עיר הבירה של אזרבייג'ן.

בשכונה שלי היינו יוצאים יחד עם כל הילדים לשחק בחצר. שיחקנו במשחקים כמו: כדורגל, כדורעף, כדורסל וקפיצה בחבל.. היינו שרים שירים קצרים אחד לשנייה וכל אחד היה מוסיף את השיר שלו. היו הרבה צחוקים וכיף. בערב היינו מספרים אחד לשנייה סיפורים מפחידים. היינו הולכים לישון מאוחר בלילה בגלל שפחדנו להירדם, זו הייתה חוויה של ממש!

כשהייתי בת שבע הלכתי לבית הספר, אהבתי מאוד את הלימודים, והייתי משקיעה בהם. היו לי ציונים טובים. וגם היו לי הרבה חברים שם, היינו משחקים בהפסקות ביחד בכל מיני משחקים, נהניתי מאוד בבית ספר. וככה עברו להן עשר שנות לימוד. כשסיימתי את בית הספר, סיימתי עם בגרות מלאה.

מיד אחרי הלימודים התחתנתי עם בן אדם טוב, החיים שלי היו מאושרים וילדתי שלושה ילדים מדהימים: רמי, אלה ותמר .הם יודעים לאהוב ולכבד אחד את השנייה וגם את ההורים. אחרי שתמר הייתה בת שלוש, התחלתי לעבוד במתפרה, הייתי סורגתתופרת בגדים לחנויות וגם למשפחה שלי.

עליתי לארץ בגיל 35 בשנת 1990 עם משפחתי. חיכינו שנה שלמה לקראת העלייה לארץ ישראל הקדושה. כשהמטוס נחת בארץ המובטחת, זה היה רגע כל כך מרגש, היו דמעות בעיני, מרוב התרגשות שכחנו את כל הבעיות העומדות לפנינו, היו כל כך הרבה: לא ידענו כלום, הגענו זוג ושלושה ילדים למקום חדש וזר לגמרי. לא היה לנו כלום. לא ידענו את השפה, לא היה לנו איפה לישון, לא הייתה לנו עבודה ולא הכרנו אף אחד כדי שיוכל לעזור לנו. אבל לאט לאט התחלנו להסתדר, רשמתי את הילדים שלי לבית ספרלגן ואני ובעלי הלכנו לאולפן ללמוד לכתוב ולקרוא. מצאנו דירה בקריית נורדאו, נתניה. באותו הזמן שהלכנו ללמוד באולפן הלכנו גם לעבוד. אני התחלתי לעבוד במטבח המרכזי של בית האבות הגריאטרי נתניה ותודה לה' הצלחנו בהכל. סיימתי את האולפן בהצטיינות ואחרי זה הלכתי לעשות קורסים בטבחות ועבדתי במטבח בתור טבחית 30 שנה עד גיל פנסיה.

בחלוף תשע שנים מהעלייה, בשנת 1999 היה המשבר של חיי. איבדתי אדם יקר מכל, את הבעל היקר שלי, רפאל ז"ל ורק בעזרת אימא שלי והחברה הכי טובה שלי הצלחתי להתחזק ועם הזמן להתגבר על הכאב והמקרה הזה ולאט לאט חזרתי לשגרה.

כיום אני פנסיונרית גרה בנתניה. תודה לה'! אני מאוד גאה בילדים שלי, כל אחד עם השכלה גבוהה, כל אחד הקים משפחה משלו ואני אימא וסבתא מאושרת מאוד! יש לי שמונה נכדים מהממים, אהבות חיי. למרות החיים הקשים שלי אני בן אדם מאוד מאושר!

העשרה – הארץ המובטחת: חבל ארץ שהובטח בתורה על ידי אלוהים לשלושת האבות שצאצאיהם יקבלוהו לנחלה בכל הדורות. ההבטחה ניתנה לראשונה לאברהם בכניסת אחר מסעו לארץ כנען. ניתנה פעם שנית אחרי שובו מארץ מצרים והפרד לוט מעמו. ניתנה פעם שלישית בברית בין הבתרים. חודשה לבנו יצחק בעת שציווהו ה' להימנע מעזיבת הארץ כאשר שרר בה רעב כבד, וניתנה בשלישית לבנו יעקב כאשר נאלץ לעזוב את הארץ בעת שברח מעשו אחיו שרצה להורגו על לקיחת הברכות. (ויקיפדיה)

הזוית האישית

פולה שמייב: מאוד נהניתי לעשות את עבודת התיעוד עם הנכד שלי, העבודה הזו גרמה לי להיזכר בכל החיים שלי מחדש. הרגשתי שמחה, הרגשתי עצובה ויחד עם זאת התרגשתי מאוד לשתף את לידור בחיים האישיים שלי ומהזווית שלי.

לידור: הסיפור הזה מאוד ריגש אותי והיה לי מאוד כיף לכתוב אותו. לא הרגשתי שזה משעמם אותי כמו עבודות אחרות, הרגשתי שאני רוצה לדעת עוד ועוד על החיים של סבתא שלי. הסיפור מאוד עניין אותי ולא רציתי שהוא יגמר.