מאגר סיפורי מורשת

לסבתי קוראים מזל חניה והיא נולדה בשנת 1956 בבוואגגט  שבמרוקו.

שם משפחתה לפני החתונה היה דנן. משפחתה ממגורשי ספרד, ולאחד ההורים בספרד קראו דנן.

גירוש היהודים מספרד סימן את קיצה של תקופה בתולדות עם ישראל. הוא הותיר רישומו המשמעותי בשירה, בספרות ההלכה של הדורות הבאים, ובהתפתחות התרבותית של הקהילות היהודיות אליהן הגיעו המגורשים מחצי האי האיברי, ומאוחר יותר גם צאצאי "האנוסים".(ויקיפדיה)

בילדות של סבתי אביה היה סנדלר, ואמא שלה הייתה אופה, ועושה הכל בשתי ידיה. היא הייתה קוטפת חיטה וטוחנת אותה, ומכינה לחם ומיני מאפים.

כל חג הם חגגו במשך יומיים, הם התכוננו , קנו בישלו, וניקו את כל הבית. בבית היתה אוירה של חג.

משחקי הילדות שלה היו תופסת, מחבואים, חמש אבנים, גומי ועוד, משחקים שאפשר לשחק בחוץ עם חברים וחברות.

                                                                       העלייה לארץ

סבתא שלי עלתה לארץ בשנת 1962. היא  נסעה מהכפר וואגגט לקזבלנקה, יחד עם משפחתה. בקזבלנקה הם שהו ארבעה ימים, ומשם טסו למרסי שבצרפת. שם היא ומשפחתה נשארו זמן מה, עד שאישרו להם לטוס לישראל. סבתי טסה לארץ ישראל, והייתה שמחה מאוד, ונרגשת. היא שמעה המון על ארץ ישראל, ומאוד ציפתה להגיע אליה. ולבסוף היא ומשפחתה הגיעו לארץ.

כשהם הגיעו לארץ, הם התלבשו בלבוש של הארץ, החליפו את הלבוש המסורתי במכנסיים וחולצה, והתגוררו בצריפים. סבתי לא חגגה בת מצווה, כי היו רק חגיגות של בר מצווה, ברית מילה וחתונות.

סבתי למדה הוראה בצפת וסבי היה תושב העיר צפת. הם נפגשו וב1979 הם התחתנו ונולדו להם שישה ילדים, וכיום יש להם ארבעה עשר נכדים.

סבתי עם אימי ודודתי 

הזווית האישית

ליעד – אני וסבתי חושבים, שתוכנית הקשר הרב דורי, נתנה לי ולסבתי עוד זמן איכות ביחד.  למדתי ממנה ומהסיפורים שלה, הרבה דברים על העבר, ועל העלייה שלה לארץ ישראל.