מאגר סיפורי מורשת

בסוף שנת 1948 בתאריך 18 לדצמבר נולדתי בתל אביב למשפחת אביבי שנקראה בעבר משפחת אלבכרי.

 

אבי הגיע מטורקיה ברגל דרך לבנון כי הוא לא רצה להתגייס לצבא הטורקי. ההורים של אימא שלי נולדו גם הם בטורקיה, הם הגיעו לארץ באניית מעפילים וכשהם הגיעו לחוף, החליפו להם בגדים לבגדי חאקי של הקיבוץ כדי להסתיר אותם מפני שהם היו עולים בעלייה בלתי לגאלית ורצו למזג אותם עם האוכלוסייה המקומית.

 

סבתא שלי שהייתה טורקיה, ובטורקיה היה נוהג לתת "בקשיש", מעין תשר, בתמימותה נתנה לירה טורקית לחיילים כדי לנסות להתחבב עליהם וזה הפיל אותה ב"פח" וכך גילו שהיא מטורקיה ובלתי לגאלית ולכן שלחו את כל המשפחה ללבנון. לסבא שלי היה הרבה כסף בלירות מזהב בתוך פחי שמן הם גרו בלבנון. כאשר הכסף נגמר הוא נאלץ לצחצח נעלים וסבתא שלי כיבסה כביסה לאנשים. היה להם מעבר חד מרמת חיים גבוהה וכסף רב לקשיי הישרדות יומיומיים.

 

אמי נולדה בלבנון ולמדה ב"אליאנס" בבירות. אביה היה שליח שעזר להעביר יהודים מביירות לישראל ולבסוף הוא העלה את משפחתנו לישראל ושוב תפסו אותם ושמו את סבתא שלי בכלא בעכו ומרוב שהיא צעקה שחררו אותה.

 

הם הגיעו לתל אביב והתיישבו שם. בתל אביב הם התחילו הכול מחדש והתעשרו מחדש הוא תפעל תחנה שרות על ידי סוסים עם עגלות להובלות טיולים וכיוצא בזה.

 

אני רוצה לספר סיפור נוסף המתאר כיצד העובדה שנולדתי ואבי היה צריך לצאת לראותי סייעה לו להינצל מתקרית שהייתה לפלוגתו. בתקופת מלחמת העצמאות אבי שירת בצבא בחייל רגלים. תפקיד הפלוגה שלו היה לסייר לבדוק את השטח לפני שהחיילים מסתערים למטרה. וזה היה תפקיד מסוכן מאוד. הסיירים היו מגיעים לשטח ראשונים פותחים את גדרות התיל כדי שהחיילים יוכלו להיכנס לשטח ולהתקיף.

 

היות ונולדתי, שחררו את אבי לבקר את אמי בבית החולים "הדסה" בתל אביב ובדרך ליד תחנת האוטובוס עמדה חבילה שבה היו שמיכות צמר וסדינים. אבי הסתכל עליה וחשב לעצמו: "מסכן מי ששכח, אבל הוא לא לקח את החבילה ואמר בלבו אם אחרי שאבקר את אשתי ואראה את הילדה שנולדה לי. אם זה עדיין יישאר בתחנה אז אני אולי אקח את זה". לאחר כמה שעות , אחרי שביקר את אמי בדרך הביתה, הוא שוב ראה את החבילה ואז הוא הביא אותה הביתה וזה מאוד עזר. כי הם גרו בדירת חדר וארונות הבגדים היו קופסאות של פרי הדר והיה מחסור חמור של אוכל בגדים וציוד, הייתה מלחמה ותקופת צנע קשה. כל שמיכת צמר הפכה לשטיח מקיר לקיר הסדינים הפכו לחיתולים משמיכות צמר. אימא שלי הכינה לנו ותפרה מכנסיים, בגדים, חלוקים.  הייתה יצירתיות חיובית וניסיון לחסוך ולהסתדר בצניעות ולהסתפק במועט.

 

בינתיים , באותה שעה, בצבא כל הפלוגה של אבי נהרגה באותה פעולה , אבי ניצל בזכות הולדתי כשהוא בא לבקר את אימי, הוא ניצל. כלומר היו נסים רבים באותו יום שזכורים לנו עד היום במשפחה.

 

כיום אני סבתא ל-5 נכדים מקסימים משני בני (גילי ועדי גולן), אב בניי (ז"ל) אורי נפטר בשנת 1992 בתאריך 19 לדצמבר, יום אחרי יום הולדתי. יהי זכרו מבורך.

 

כיום יש לי מכון יופי לטיפולי טיפוח ואני גרה בהרצליה.

 

"אליאנס" בבירות: "מגמת ההגירה היהודית מסוריה רק התחזקה עם פרעות תרפ"ט 1929, והקמת מדינת ישראל, כיום עדיין יש בדמשק מספר קטן של יהודים שסובל מעול השלטון הסורי. בדמשק מספר בתי כנסת ובתי ספר יהודים (בעיקר מיסודה של אליאנס- כל ישראל חברים).

הרובע היהודי של דמשק נמצא בפינה הדרום-מזרחית של העיר העתיקה של דמשק. בעבר הייתה בדמשק קהילה שומרונית גדולה, אך היא התחסלה במאה ה-17 ובית הכנסת השומרוני עבר לרשותם של היהודים בעיר.