מאגר סיפורי מורשת

שלום אני חן קלייב, אני כאן כדי לספר לכם על המקרה שבו סבתי ליקה עלתה לארץ שנה שלמה אחרי אמי ודודי – ילדיה, אם כך בואו נתחיל.

הכול התחיל קצת לפני שנת 1993. באותו הזמן סבתי התגוררה באוקראינה עם סבי, אמי ודודי. באותו הזמן פרצה שרפה בביתם וכל התעודות והמסמכים שלהם נשרפו. מיד לאחר מכן הם החלו לחדש את התעודות והמסמכים כדי לעלות לארץ.

הם המשיכו לחכות ולחכות ולחכות, ולבסוף הגיע אישור עלייה אך לא לסבתי, רק לסבי. במשך כשבוע הם חיכו עצובים ולא ידעו מה לעשות. בזמן שחיכו לאישור השני זה נראה כאילו לא משנה כמה יחכו האישור לא יגיע. מעט לאחר מכן דודי ואימא החלו לגדול ולא יכלו להישאר עוד בגן ובבית הספר היסודי. סבתי וסבי הגיעו להחלטה: סבי יעלה לארץ עם שני הילדים כדי שדודי יוכל להתחיל ללמוד בבית הספר בארץ וכדי שאימא תוכל להתחיל חטיבת ביניים בארץ.

לאחר שסבי עזב, סבתי נשארה בודדה באוקראינה אך מצאה תעסוקות משלה כגון: קבלת רישיון נהיגה ועוד. סבתי לא נתנה לדבר להטריד אותה ואף נרשמה ללהקת שירים וריקודי עם. היא רקדה יום וליל כדי להזין את נפשה מהבדידות. בזמן שרקדה בלהקה, היא רכשה חברות טובות לחיים שלצערה נשארו באוקראינה. בזמנה החופשי סבתי למדה מעט על הארץ. כל יום היא חלמה על המטוס שייקח אותה אל הארץ המובטחת. יום אחרי יום סבתי הפכה נואשת וחלמה על דרכים אחרות לעלות לארץ אך שום תועלת לא צמחה מכך.

לאחר יותר מדי זמן שעבר, סבתי סוף כל סוף קיבלה את המסמכים הנדרשים כדי לעלות לארץ. לסבתי לקח יומיים לעכל את הדבר (יומיים שלמים!!). לאחר התארגנות חפוזה סבתי הגיעה אל נמל התעופה עשר שעות לפני הטיסה. לאחר שסבתי עברה את ההליכים והבדיקות הנדרשות היא חזרה אל מקומה בנמל התעופה וחיכתה, כשלפתע כל חברותיה מהלהקה הגיעו להפתיע אותה בשביל פגישה אחת אחרונה עם חברתם הטובה.

עכשיו אתם יודעים את הסיפור, אבל חכו – יש עוד: כאשר שאלתי את סבתי מה היא עשתה בארץ לאחר שעלת והיא ענתה: "אני זוכרת מקרה אחד שבו כאשר עליתי לארץ יצאנו לטייל, הלכנו כל המשפחה לגן הבוטני בפארק הירקון. ראינו שם הרבה קקטוסים שונים וצמחים נדירים הרשומים בשמירת הטבע. ואחרי זה הלכנו גם לספארי וראינו שם גם ציפורים יפות, טווסים וכל מיני תוכים, וגם היו שם בננות שונות ואפילו צבעוניות. וכולנו חזרנו הביתה עם מלא חוויות טובות." לאחר שסבתי סיימה את הטיול היא מיד נרשמה לאולפן כדי ללמוד עברית וללמוד על מנהגי הארץ כדי שתוכל ללמד אחרים המתקשים בכך.

כיום סבתי עובדת בחברה מסוימת בתור מנהלת מחלקה ובו זמנית מטפלת באימא שלה (סבתא רבתא שלי). בנוסף, סבתי מלמדת אנשים שעלו לארץ לפני שנים אך עדיין מתקשים בשפה העברית את סודותיה של העברית.

הזוית האישית

חן הנכד המתעד: לאחר העבודה עם סבתי אני מרגיש שאני מכיר אותה הרבה יותר טוב ושמח שיש לסיפור שלה סוף טוב. אם הייתי מאחל לה משהו, זה היה בריאות, אושר והצלחה, כי בחיים אתה לא מאחל, אתה מגשים. בכלליות רבה סבתי היא אדם מבוגר ולכן אולי הייתם מצפים ממנה להישאר בבית כל היום ולצפות בחדשות, אבל לא – סבתי היא אדם פעיל שעושה כמה דברים בו זמנית. מהזווית שבה אני רואה את סבתי היא לחלוטין מודל לחיקוי.