מאגר סיפורי מורשת

קשר הרב דורי

סבתא שלי, פיבי, נולדה במוגדור שבמרוקו בשנת 1948. בשנת 1953 החליטו הוריה, שהם רוצים לעזוב את מרוקו ולעבור לישראל משום שהתחילה שם אנטישמיות וישראל נהייתה מדינה עצמאית.

סבתא פיבי מספרת, שהוריה במרוקו ארזו מעט חפצים אישיים ובגדים. הוריה, סבתי ואחיה נסעו במשאית עמוסה באנשים עד למרסיי שבצרפת, שם שהו במחנה מעבר בשם "קונדרס" ומשם הגיעו באוניה לישראל.

הם ידעו עברית במרוקו ולכן לא הייתה להם בעיה להשתלב בבית הספר ובבית.

כשהגיעו לארץ ישראל עברו ישר למושב עזריה. סבתי זוכרת שזה היה יום גשום, לא היה חשמל ולא היו כבישים. הם גרו 14 אנשים בשני חדרים.

אחרי חודש עברו למושב "תלמי יחיאל", לבית עם שני חדרים ומטבח, השירותים והמקלחת היו מחוץ לבית.

הם קיבלו שלוש פרות, סוס ועגלה. סבא רבא שלי בנה רפתות, והכניס עזים וגדיים לחצר.

סבתא שלי ואחיה היו קמים מוקדם בבוקר והולכים לשדות, הם עבדו בהשקייה, קטיף, ועבודות נוספות משעה חמש עד שבע בבוקר. לאחר מכן חזרו הביתה לקחו תיקים והלכו לבית הספר ברגל, במשך שעה שלמה, ממושב תלמי יחיאל עד למושב יינון לבית ספר הממלכתי שנקרא "ממלכתי אחווה".

בסיום הלימודים היו חוזרים הביתה ברגל כשעה הליכה בכל מזג אוויר שהיה. הם חזרו הביתה, הכינו שיעורים, אכלו ושוב חזרו לעבוד בעבודות החקלאות.

כשסבתא שלי הייתה בת 16 עברה המשפחה לגור בראשון לציון, בדירת שתי חדרים, שם גרו שמונה נפשות כולל אמא של סבתא, סבתא רבתא שלי.

בשנת 1967 סבתא שלי התחתנה עם סבא ועברה לגור איתו.

הזוית האישית

יעל: היה לי מאוד מעניין ללמוד על סבתי ועל ילדותה, אם לא הקשר הרב דורי לא בטוחה שהייתי שומעת על סבתי כל כך הרבה. למדתי גם על איזה ילדה ואחר כך נערה היא הייתה.