מאגר סיפורי מורשת

שמי הדר זוארץ, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבי. סבי מצד אבא שלי נקרא בנימין, כולנו קראנו לו "נונו" שמשמעותו בעברית סבא.

סבי נולד בתאריך 19.1.1934 בעיר בנג'אזי בלוב ובגיל 17 עלה לארץ יחד עם הוריו ועם חלק מאחיו. (לוב היא מדינה ערבית שנשלטה עשרות שנים על ידי דיקטטור אכזרי בשם מועמאר קאדפי שהיה אדם מסוכן ואכזרי). החלק מהאחים עצר באיטליה לפני שהגיעו לישראל ובאיטליה למדו לדבר באיטלקית.

לאביו של סבי קראו "חלומה" שמשמעותו בעברית חיים, ולאמו קראו דימנטינה. אביו היה סוחר שטיחים גדול מאוד בלוב והיה עשיר מאוד. לאביו של סבי ולאמו נולדו עשרה ילדים, בניהן נונו שלי (סבא שלי) . המשפחה עלתה לארץ בתחילת שנות החמישים. לאחר העלייה לארץ יישבו אותם במעברה בכפר אתא בצפון הארץ ושם הם התחילו הכול מחדש. הם פתחו מכולת בכפר אתא ולמרות ששפת האם שלהם הייתה ערבית, כי גדלו בארץ ערבית, הם למדו לדבר יידיש – מכיוון שרוב הלקוחות שלהם במכולת היו יהודים שעלו מארצות אירופה הם לימדו אותם לשוחח ביידיש.

כשסבי ומשפחתו עלו ארצה הם נאלצו להשאיר את כל ממונם ורכושם בלוב כיוון שהשליט קדאפי לא הרשה ליהודים לקחת את רכושם לישראל והם נאלצו לברוח משם חסרי כל ולהתחיל הכל מחדש בארץ ישראל. לחמשת האחים של סבי בנימין היו ילדים שנקראו על שם סבא רבא (חיים) וגם לאבי באופן לא מפתיע קוראים חיים.

סבי פגש את סבתי בביקורה בישראל כשבאה לבקר את בת דודתה שהייתה נשואה לאחיו של סבי (דוד זוארץ ז"ל) וביחד הם הקימו משפחה. נונו היה איש משפחה למופת, צנוע ונעים הליכות. נונו דאג מאוד לילדים ולנכדים ולכך שלכולם יהיה חמים ונעים.

הוריי סיפרו לי שנונו נהג בסוף ברכת המזון להגיד את המילים "הרחמן הוא יחיינו ויזכנו לימות המשיח ולחיי העולם הבא" – באיטיות ובהטעמה, ודבר זה הוא מאפיין משמעותי שלו כאדם מאמין בבורא עולם, אדם שיש לו אמונה תמימה בה'.

נונו דאג תמיד לבני המשפחה ולסביבה, וכשמישהו לא הרגיש טוב הוא מיהר לברך אותו ודבר זה מעיד גם על רגישותו ואהבתו הרבה לקרוביו וגם על היכולת שלו לחמלה כלפי האחר והרצון להיטיב עם כולם.

נונו היה ראש המשפחה על כל המשתמע, ובמשך שנים רבות פנו אליו בכל ענין הן קטן והן גדול, על מנת שיתרום מניסיונו ומחכמתו לפתרון הבעיה.

נונו ונונה בשמחת בר מצווה של אבא שלי

נונו מרים את אילן (דוד שלי) על הכתפיים

הזוית האישית

הדר הנכדה המתעדת: נונו נפטר כאשר הייתי תינוקת ולכן לא זכיתי להכיר אותו, הדברים שאני יודעת עליו הם דרך סיפורים ששמעתי ותמונות שראיתי. התכנית הזו גרמה לי להכיר את נונו קצת יותר טוב ולכן היה חשוב ומשמעותי בשבילי להכין את התיעוד עליו. אמנם לא יכולתי לעשות את העבודה ביחד עם סבי, אבל אני שמחה שהתאפשר לי ללמוד עליו ועל משפחתו. אני מבינה שנונו היה איש טוב ומיוחד ואני גאה להיות נכדה שלו. סיפור העלייה שלו ושל משפחתו לארץ היה מעניין ומרגש עבורי ואני לומדת מזה על האומץ שהיה להם ועל האמונה החזקה בה' שאפשרה להם להתחיל את חייהם בארץ ישראל מחדש.