מאגר סיפורי מורשת

אני אספר את הסיפור של סבתא שלי, אימא של אימא שלי, דליה פיטל.

דליה פיטל סבתא שלי עלתה מעיראק לישראל במטוס בצורה חוקית. סבתי עלתה כי הייתה ציונית, כלומר המשפחה שלה הייתה מוכנה לעשות הכל בשביל להגיע לארץ ישראל, הם רצו להגיע כי כמהו לעלות לארץ ישראל. זה היה החלום של כל היהודים בעיראק.

כשהגיעו לארץ, יוסף הוא שם המשפחה שקיבלו. כששאלו את הסבא מה שם המשפחה, הוא אמר ״אבו יוסף״, כמו שנהוג לקרוא לפי הבן הבכור. בישראל אמרו שאנחנו יהודים ולכן מורידים את אבו ומשאירים רק יוסף. כך יצא שלאבא של סבתא שלי קוראים יוסף יוסף. שם המשפחה של סבתא הוא יוסף ושונה לפיטל בשנת 1970 עם נישואיה.

סבתא דליה, נולדה בעיראק, בתאריך 23.7.1947, ואנחנו תמיד חוגגים עם המשפחה המורחבת איתה את יום ההולדת שלה.

ספתי היא ילדה שניה מתוך חמישה ילדים, שתי בנות ושלושה בנים. אחיה הקטן דוד, הילד השלישי, היה חבר ממש טוב של סבתא שלי והוא נפטר בשנת 2014, אחיה הרביעי נולד בישראל והאח הכי צעיר גר באוסטרליה.

סבתא שלי עלתה לארץ בגיל שלוש. כשסבתא עלתה היה אסור לקחת חפצים מעירק לישראל חוץ מעשרה קילו בגדים. כשסבתא שלי עלתה לארץ הם גרו באוהל במעברה, אחר כך עברו לצריף ואחר כך לבית מבטון. הבית היה בגודל של 24 מטר היה שם מטבח בגודל של 3 מטר, חדר גדול לכולם וחדר שירותים וחדר קטן בכניסה. אחרי כן עברו לשכונה א'.

כשסבתא הייתה בשכונה היא הכירה הרבה חברים. הם היו משחקים חמש אבנים, איקס עיגול ועוד  משחקים שהמציאו. סבתא אהבה שירי ציונות וזה עזר לה ללמוד עברית.

סבתא למדה בגן, בשכונה א', ואז בבית ספר נתיבות יורם, ובמקיף א. סבתא הפסיקה באמצע מבעיה כספית והחלה לעבוד. בגיל 14 ושלושה חודשים סבתא עבדה במשרד בלשכת המס, אחר כך עבדה במקום שמשקמים נכים והיום מדי פעם היא עובדת כמשגיחה במבחנים.

כיום לסבתא שלי יש שלוש בנות ובן, 10 נכדים, שבע בנות ושלושה בנים ועוד אחת בדרך. סבתא גרה ליד בנה, דוד שלי, ברמות ומבקרת את המשפחה בתדירות גבוהה מאוד.

הזוית האישית

נועה: היה לי ממש כיף לשמוע את הסיפור של סבתא שלי. זה ממש עניין אותי ולמדתי הרבה מאוד דברים חדשים. בכיתה א למדנו על המעברה, סבתא שלי גרה פעם במעברה וכבר מאז זה מאוד עניין אותי ועכשיו היא סיפרה לי הכל וזה היה מדהים לשמוע ולראות איך נראו החיים שלה.