מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה מספר על עלייתו של סבא שלי, שמעון טויזר, לישראל, ממרוקו.

סבי נולד ב-1 למאי שנת 1939, בעיר שנקראת מגנון במרוקו.

סבא למד בבית ספר אליאנס שהוא בית ספר יהודי (כל ישראל חברים), למד צרפתית ועברית, ואחר הצהריים המשיך לתלמוד תורה כדי להתחזק יותר במסורת היהודית.

עד גיל 15 סבא חי במרוקו. סבא היה מאוד צעיר כשחי במרוקו ולכן אינו זוכר את החיים שם. בשנת  1955 עלה לארץ עם שמונת אחיו והוריו. במשך שלושה ימים שטו עד ישראל.

סבי מספר שהדרך הייתה מאוד קשה  וארוכה אבל המשפחה הייתה תמיד ביחד.

כשהגיעו לארץ הביאו אותם לאופקים, שרק התחילו לבנות אותה. הדרך לאופקים הייתה מאוד קשה כי הביאו אותם במשאית קטנה.

כשהגיעו לאופקים הם גרו בצריפון קטן, המגורים שם היו מאוד קשים, בצריפונים לא היה מים, חשמל והיה מאוד קשה למצוא מקור הכנסה.

סבי גר עם משפחתו שלושה חודשים באופקים, ואז עבר בקבוצת נוער לקיבוץ כנרת שבעמק הירדן. סבי מספר שזאת הייתה התקופה הכי טובה בחיים שלו, שהוא הכיר חברים חדשים אבל הכי נהנה לעבוד איתם ביחד וללמוד, סבי וחבריו  קלטו שם ילדים עולים.

בקיבוץ עבדו חצי יום בעבודות משק וחצי יום למדו עברית ושאר המקצועות. סבי תרם מאוד לקיבוץ כי היה מאוד חרוץ ואהב את מדינתו.

כאשר התגייס לצבא, ליחידה הקרבית, הצנחנים, הגיע עם מוטיבציה מאוד גבוהה כדי להגן על המולדת. סבי סיים את שרותו על הצד הטוב ביותר וחזר לאופקים מכיוון שהיה צריך לעזור להוריו בענייני פרנסה.

באופקים הכיר את סבתי עליזה שגרה באותה תקופה בבאר שבע  ובאה לבקר את אחיה שהיה חבר של סבא שלי, והם התחילו לצאת. כעבור כמה שנים הם התחתנו, הביאו לעולם ארבעה ילדים מוכשרים והפכו למשפחה גדולה ומאושרת. כיום יש לסבי חמישה עשר נכדים.

הזוית האישית

היה לי מאוד כיף וגיליתי המון דברים חדשים על סבי ורוצה להגיד לו שאני גאה בו מאוד על הדרך שהוא עבר.