מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי ברלב, עליתי בשנת 1959 בגיל 19 מהעיר דמשק שבסוריה, היינו 12 נפשות עם ההורים. עברנו מדמשק לעיר חלב ומשם ברחנו לטורקיה לעיר אדנה ושם קיבל אותנו איש הסוכנות, דרכו הגענו לישראל באונייה לחיפה. אחרי ביקורת בנמל הסיעו אותנו במשאית לכיוון זיכרון יעקב למעברת בית רמז. במהלך הנסיעה עצרנו בתחנת דלק בכניסה לזיכרון, שם אבי ביקש מעובד התחנה מעט מים לשתייה, עובד התחנה ענה: "יש לך רגליים". אבי ויתר על המים שהוא רצה לשתות מתחושת ההשפלה שהוא חש כתוצאה מתשובתו של העובד בתחנה.

בזיכרון יעקב קיבלנו בית במעברת בית רמז והיינו שם תקופה קצרה מאוד. הגברים הלכו ללשכת העבודה ושם נתנו לנו עבודה חקלאית (קטיף תירס וענבים). לאחר תקופה קצרה באנו לפתח תקווה לשכונת פג'ה, היום קריית אלון. שם אבי קנה בית. פנינו לוועד השכונה ואז אמרו לנו שאנחנו צריכים פנקס הסתדרות (פנקס אדום). אותו איש ועד היה חבר לשכת העבודה ודרכו קיבלתי עבודה במפעל ליצור אוטובוסים (מרכבים). במפעל עבדתי בתור נגר במשך שנה וחודשיים לאחר מכן פוטרתי בסביבות גיל עשרים. בשנת1961 התגייסתי לצבא לחיל שיריון, את הטירונות עברתי בחיל שיריון, עברתי קורס טנקיסטים, ושירתי שנתיים וחצי.

השתתפתי במלחמת ששת הימים. בתחילת המלחמה היינו בסיני ואחרי יומיים העבירו אותנו לרמת הגולן להמשך הלחימה, שם הייתה מלחמה אכזרית מאוד. חלק מהחברים נהרגו וחלק קיבלו צל"שים, וככה נשארנו תקופה אחרי כיבוש רמת הגולן ומשם העבירו אותנו לרמאללה למקום שקראו לו שועפט. נשארנו שם כמה חודשים וזו הייתה תקופה של מילואים במשך שמונה חודשים לאחר שירות מלא בסדיר.

תמונות מהשרות הצבאי של אלי

אחרי שחרורי מהצבא חזרתי לעבוד ב"מרכבים" תקופה קצרה ושוב פוטרתי כי הייתה תקופה של מיתון.

בשנת 1964 התחתנתי וקיבלתי עבודה דרך לשכת עבודה. נשלחתי למפעל שקראו לו "רמת סיב" (מטוויה חוטים) ושם עבדתי בתור נגר למשך כמעט שנתיים. גם שם לאחר שהיה מיתון גדול התפטרתי ואז החלטתי להיות עצמאי. בהמשך התנדבתי לוועד הורים, איפה שהילדים שלי למדו -בבית ספר "הס". אחר כך נבחרתי לראש וועד והייתי מעורה מאוד במערכת החינוך בעיר פתח תקווה. הייתי שותף להקמת חטיבת ביניים "בן- צבי" בפתח תקווה.

בנוסף, מילאתי תפקידים ציבוריים שונים. לדוגמא: מזכיר ארגון הנגרים פתח תקווה ובורר מטעם בית המשפט. מינוי שקיבלתי דרך בית משפט השלום היה להיות נציג תלונות הציבור מטעם שר העבודה לצד הביטוח לאומי. התפקיד כלל לייצג את תלונות הציבור במקביל לביטוח לאומי. כמו כן, התנדבתי בארגון יוצאי דמשק וחלב, שם קיבלתי תפקיד של עלייה וקליטה של יהודי סוריה. טיפלתי בהתנדבות בכל עלייה שהייתה לאחר מכן. במסגרת תפקידי העליתי לארץ כ-4,500 יהודים. עסקתי בכך משנות ה-90 והלאה. רוב העולים מתגוררים היום בחולון, בת ים, מבשרת ציון, קריית אתא וחיפה. עד היום אני בקשר עם חלק מהם, ביניהם גם הרב הראשי של סוריה, הרב חמרה ומשפחתו. בין יתר העולים היו 36 רופאים במקצועות שונים ושני רופאים שהיו רופאיו האישיים של נשיא סוריה חפז אסד. חלק מהרופאים ממלאים תפקידים שונים בקופות החולים ותורמים מניסיונם הרפואי למערכת. היום אני משתדל לעזור לאנשים שפונים אליי וזקוקים לעזרה אני מייעץ להם לפי מיטב ידיעתי.

כיום אני גרוש לאחר 50 שנות נישואים, אבא לארבעה ילדים : שני בנים, שתי בנות ותשעה נכדים, כולם מסודרים ומלומדים. אני מאוד מסופק מהחיים שלי, מהפעילות הציבורית לעלייתם וקליטתם של יהודי סוריה ובכלל מהתרומה שלי למדינה. כל הפעילות שלי הייתה בהתנדבות וללא תמורה, אני מאמין שיש חשיבות עליונה במה שעשיתי ואני שבע רצון מפעילות זו.

אלי ומשפחתו

סרטון תיעוד של אלי:

הזוית האישית

הסיפור נכתב במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בתיכון נעמ"ת בפתח תקוה, התש״ף. התכנית נערכה בהנחיית המורה המובילה ציפי מסבכר ובסיוע התומכת באזרחים הותיקים מלכה אשטו.