מאגר סיפורי מורשת

סבי, נורי יעקובסון, נולד ברומניה, בעיר בוקרשט בשנת 1943, בזמן מלחמת העולם השנייה. ילדותו כתינוק הייתה בעצם בגטו. אלה היו תנאים מאוד קשים בה הם חיו בגט, זה היה גטו פתוח בו הוריו הוכרחו לבצע עבודות ציבוריות בתנאי מזג אוויר קשים, בתנאי המחייה שלהם. זו הייתה תקופה קשה בכל רחבי אירופה בה התחוללה מלחמת העולם השנייה. דבר זה הוביל לכל מיני התרחשויות נוראיות לכל האוכלוסיות באירופה כלל וברומניה.

סבא נורי מספר לתמיר

"ברומניה שלטה ממשלה פרו נאצית (שנאת היהודים ועוד קבוצות מיעוט) והוביל לגל אנטישמיות נוראית והרבה יהודים מרומניה נרצחו ונטבחו ללא דין בדבר.

אני כתינוק נולדתי בזמן המלחמה בשנת 1943 והורי נאלצו להסתתר לא פעם.

 סבא נורי בילדותו ברומניה

בשנת 1945 בתאריך ה-5 במאי הסתיימה המלחמה. כתוצאה ממלחמה זאת חלו שינויים פוליטיים שהובילו לגירוש המלך מרומניה ב-1948 ותחילה של משטר קומוניסטי (משטר שבו לפי הכתובים זכויות האדם הם שווים לא חשוב מגזע דת צבע עור ומעמדו בחברה), בפועל זה לא היה ניתן לביצוע, היום ניתן להגיד שזה היה כישלון.

בכיתה א' התחלתי ללמוד בגיל שבע בשנת 1950 כל הילדים לא חשוב אם יהודים או אחרים התחלנו ללמוד באותו בית הספר לפי הדרישות לחינוך של משטר החדש.

 סבא נורי בילדותו ברומניה עם הוריו

בשיטה החדשה, יותר לא היו בתי ספר ליהודים ולא למדו על תולדות העם ולא למדו על הדת היהודית). הדרישות היו מאוד גבוהות לכולם במיוחד במקצועות הליבה: פיזיקה, מתמטיקה, כימיה, ביולוגיה, ועוד.

הנסיונות הרבים לעלות לישראל

הורי ניסו לקבל אישורי עלייה כל הזמן רק בשנת 1964, אחרי ארבעה סירובים של השלטון הרומני לאורך שנים,  קיבלנו סוף סוף, הסכמה ואישור לעלות לארץ ישראל ולא למקום אחר.

כל היהודים שמחו בשמועה על הקמת מדינת ישראל וכל אלה שנשארו אחרי המלחמה עלו ארצה בארבע גלי עלייה 1950, 1958, 1961, ו – 1965. מעט מאוד יהודים נשארו ברומניה היום נמצאים כ- 5,000 בכל רומניה שגילם מאוד גבוה ואיבדו עניין מפעת הגיל מלעלות לארץ. לרובם יש להם קרובים בארץ.

 ההיכרות עם סבתא על האונייה

בעת עלייתי לארץ, עברנו תחילה לנאפולי שאיטליה, ומשם הפלגנו על אוניית פלמייניה. הייתי אז בגיל 20  ועל האונייה בהפלגה הכרתי את סבתא של תמיר, עדנה. היא הייתה תיירת שבאה לטיול עם ההורים שלה, ואני עם ההורים שלי – עולים חדשים. לא ידעתי עברית, אף מילה, דיברנו באנגלית רהוטה.

אחרי תלאות של העלייה כמו כל עולה אחר נדדנו מצפת לפתח תקווה ואז התקשרתי לעדנה שהייתה גרה אז ברחובות ולאחר שלושת רבעי שנה התחתנו לשמחתנו ולשמחת ההורים. נולד לנו בן הראשון בשנת 1967 שמו אילן אבא של תמיר ובשנת 1970 נולד לנו בן שני עודד דוד של תמיר.

שני הילדים למדו במערכת חינוך דמוקרטי.

 תמיר בילדותו עם סבא נורי

הזוית האישית

סבא נורי: לכל נכדי ולך תמיר אני רוצה לאחל לכם לגדול ולהיות אזרחים טובים למדינתינו, כי לנו אין מדינה אחרת רק ישראל. לא מאחל לכם לעולם להיות חלילה וחס מהגרים, לכן יש לשמור על ארצנו הקטנטונת, היפה והטובה לדורי דורות. מסבא שאוהב אותך מאוד.

תמיר: היה לי מאוד כיף איתך סבא תודה על המילים, הסיפור והחוויה.