מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה ב1944 בתקופת מלחמת העולם השנייה בעיר סמרקנד שבבוכרה.

בוּכָרָה היא אחת הערים הגדולות באוזבקיסטן ובירת המחוז הקרוי על שמה בדרום-מרכז המדינה. העיר שוכנת על גדות נהר זרבשן כ-437 ק"מ דרום-מערבית לבירה טשקנט ובקרבת הגבול עם טורקמניסטן. אוכלוסייתה מונה 280,187 בני אדם נכון ל-1 בינואר 2020. פירוש השם הוא ככל הנראה "מנזר", או "מקום של עושר טוב", לעיר יש כינויים רבים. ויקיפדיה

המשפחה שלה במקור מהעיר ריגה שבלטביה, ההורים שלה עברו לבוכרה, כדי לברוח מהמלחמה. לאחר שהמלחמה הסתיימה  הם חזרו לריגה ,שם סבתא גדלה עד שעלתה לארץ ישראל.

ריגה היא עיר הבירה של לטביה. ריגה ממוקמת לחוף הים הבלטי, בפתח נהר דאוגבה והיא העיר הגדולה ביותר במדינות הבלטיות. בעיר מתגוררים 641,000 תושבים, ושטחה 307 קמ"ר. בשנת 1990 בעיר התגוררו 909,135 תושבים, ומאז מספר המתגוררים בה הולך ופוחת. העיר העתיקה של ריגה הוכרזה אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. ויקיפדיה

ההחלטה לעלות התקבלה בשנת 1971.  אבא שלה היה ציוני וחלם לעלות לארץ ישראל. חלק מהמשפחה שלה כבר הייתה בארץ הרבה שנים לפני. ברית המועצות לא אפשרה ליהודים לעבור למדינות אחרות, וברגע שאפשרו ליהודים לעלות הם עלו מיד.

היא הייתה בת עשרים ושמונה כשהם עלו לארץ ישראל.

בילדותה היא אהבה מאוד לקרוא ,ללכת לסרטים עם חברות ,לטייל וללכת לפארק, אבל לא הכל היה מושלם.

כשהיא הייתה  ילדה אבא שלה נכלא בכלא הרוסי לארבע שנים בהן לא הם לא ראו אותו בכלל .היא זוכרת שהם התגעגעו  אליו מאוד.

לאחר שהיא סיימה  את לימודיה בבית הספר, היא למדה  כלכלה באוניברסיטה, ועבדה ככלכלנית במפעל רהיטים.

סבתא לא נשארה בקשר עם חברות ילדות שלה, אבל היא מתגעגעת לילדות שלה מאוד. היא מתגעגעת מאוד למשפחתה שאיננה עוד . מה שעוזר לה כיום להתגבר על הגעגועים הוא אחותה שמתגוררת לא רחוק ממנה, והן נפגשות הרבה.

לסבתא יש הרבה זיכרונות טובים מהילדות בריגה. למשל, המשפחה שלה נהגה ללכת בכל קיץ לבית נופש, שנמצא על גדות האגם שם הם נחו ובילו, במשך כמה שבועות. הדמות הכי משמעותית עבורה היא המשפחה שלה כיום.

שם המשפחה בילדותה היה כגן . לאחר נישואיה הראשונים היא החליפה את שם המשפחה שלה לשץ . לפני שעלו לארץ היא נפרדה מבעלה הראשון . היא עלתה לארץ לבד עם ביתה אסיה . בארץ היא הכירה את בעלה השני ,סבא שלי, אז היא שינתה  את שם משפחתה לבן שלום. אין  לה תחושות מיוחדות עם השינוי של שם המשפחה שלה.

החפץ הכי משמעותי עבורה, הוא תמונות הילדות והמשפחה שלה מפעם. היא לא הייתה משנה שום דבר בקשר לילדותה, היא הייתה  מאוד שמחה לחזור לילדותה, ולפגוש שוב את משפחתה שמאוד אהבה, והיא מתגעגעת אליהם.

הזווית האישית

אורי: היה לי מאוד מעניין, להכיר יותר טוב את סבתא ולשמוע על סיפור העלייה שלה.