מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית ואני לומד בכיתה ה-2 בבית הספר בן צבי שברחובות, משתתף בתוכנית הקשר הרב דורי. במסגרת התכנית אני מתעד את סיפורה של: סבתא שלי יוליה.

סיפור חיי על העליה לארץ 

סבתא יוליה מספרת: שלום, שמי יוליה. אני נולדתי בשנת 1946, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה ברומניה, שהייתה כבר ארץ סוציאליסטית.

ההורים שלי חיו קודם, במשטר קפיטליסטי בזמן מלחמת העולם השנייה. ברומניה היו נאצים, בזמן השואה ההורים שלי היו צריכים ללכת עם טלאי צהוב.

אבא שלי היה במחנה עבודה סגור אצלם. ההורים שלי לא סיפרו לי הרבה על התקופה הזאת. אני כילדה כמו כל הילדים שנולדו במשטר סוציאליסטי, קיבלנו חינוך וחוגים חינם. בכיתה ב', קיבלנו מטפחת אדומה ותג של חלוצים.

בבית הספר הייתי תלמידה טובה, אהבתי ללמוד ולצייר מפות בגיאוגרפיה ובחוג לציור ציירתי ציורי מים. ולסיכום, הילדות שלי הייתה שקטה ומעניינת.

העלייה לישראל

בקיץ 1973 הגשנו מסמכים לבקשה לעלייה לארץ, אני ובעלי מרצ'ייה, הבן קורין, ההורים שלי וההורים של בעלי.

אני הייתי מורה ובעלי היה מהנדס והרגשנו שלא יכולנו להגיע מקום עבודה קבועה בגלל האנטישמיות.

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים בישראל, החברים מרומניה ניסו לגרום לנו לוותר על הבקשה לעלייה לארץ. אבל אנחנו לא ביטלנו את הבקשה. בתחילת שנת 1974 ההורים שלנו קיבלו אישור לעלייה ואני בעלי וקורין קיבלנו סירוב לעלייה. ההורים שלנו לא הסכימו לעלות לארץ בלעדינו. באוגוסט 1974 אישרו לכולנו לעלות לארץ ישראל.

כשהגענו לארץ קיבלנו מגורים בקרוואנים בשכונת כפר גבירול ברחובות. שם היו עולים חדשים מרומניה, מרוסיה ועוד. לא ידענו עברית, לכן התחלנו ללמוד באולפן בקרוואנים. קורין בן החמש נכנס לגן ילדים של עולים חדשים. אני למדתי שישה חודשים באולפן הזה ועוד שישה חודשים באולפן למורים במכון ויצמן רחובות.

בספטמבר 1975 התחלתי ללמד מתמטיקה בחטיבת ביניים ובתיכון. אני הייתי בת 28, והחינוך והמנטליות שקיבלתי מרומניה הקשו לי מאוד להסתגל לחיים החדשים בישראל. למרות זאת הצלחתי ללמד בארץ עוד 33 שנה.

גלגולו של חפץ

זוהי תמונת החתונה של סבתא וסבא מרומניה משנת 1967

התמונה צולמה על ידי צלם חתונות יהודי ברומניה בבית של סבתא.

סבתא מספרת: החתונה הייתה בחורף היה מאוד קר, היה שלג אז עשינו את החופה בבית שלי במקום בבית הכנסת, לא הייתה לי שמלת כלה אז אימא שלי סידרה לי עליונית לבנה מתחרה וחברה שלי השאילה לי הינומה של החתונה שלה.

זהו זיכרון מאד מרגש של סבא וסבתא.

הזוית האישית

סבתא יוליה: נהנתי להיזכר ולספר דברים על הילדות ברומניה ועל העלייה לארץ.

התלמידים: אנחנו נהננו להקשיב וללמוד דברים על החיים של סבתא שלי.