מאגר סיפורי מורשת

שמי אנקה ונולדתי בפאשקן שברומניה.

בשנת 1965 עליתי לארץ ישראל עם הורי ואחיי והתיישבנו בקריית גת. כשעלינו ארצה הייתי ילדה בת 9. הקליטה הייתה לא קלה בכלל, לא ידעתי את השפה העברית ושובצתי בביה"ס בכיתה ג למרות שלמדתי וסיימתי את לימודי בכיתה ג ברומניה. היה לי מאוד עצוב לחזור עוד שנה שלמה על הלימודים בכיתה ג.

בכיתה, הילדים מאוד התנכלו לי וכינו אותי בשמות גנאי כמו: "רומניה גנבה"…, הם צחקו עלי ולעגו לי כי לא ידעתי את השפה העברית.

היו לי הרבה התמודדויות בעליה ארצה. להסתגל ולהתרגל למקום חדש, לסביבה חדשה, קשיי השפה, שינוי באורח החיים שאליו הורגלתי ברומניה.

עם הזמן ובחלוף השנים למדתי, התבגרתי, התחברתי לילדים ולמנטליות של ארץ ישראל והפכתי לילדה מקובלת בכיתה ובחברה ואהובה מאוד.

סיימתי את לימודי בתיכון ואף הוצאתי בגרות מלאה. במהלך לימודי בתיכון הכרתי את בעלי לעתיד ולאחר שנתיים נישאנו.

השנה, 2020 – חגגנו 46 שנות נישואין.

נולדו לנו 3 ילדים. הבן הבכור יובל ואחריו 2 בנות – חן חיה ורליז – אמא של אריאל אלעד ויהל, הנכדים המקסימים והאהובים שלנו.

תודה לבורא עולם על קיומם.

היום, אני בת 64 ועובדת בחברת ניהול של פארק התעשיה בקרית גת, קרוב ל-30 שנה.

הזוית האישית

תודה רבה על הזכות להשתתף בתכנית של "הקשר הרב דורי", דבר שמחזק את הקשר ביני לבין נכדי.