מאגר סיפורי מורשת

 העלייה לארץ

נולדתי בתימן בשנת 1940 ועליתי לארץ בגיל 6, יחד עם אבי ואמי.

עלינו לארץ בהליכה רגלית, רכבנו על חמורים וגמלים שהביאו אותנו לתחנת עצירה מהמסע ומשם לקחו אותנו במכוניות. עלינו לארץ כי רצינו לקיים את ההבטחה של ארץ ישראל ששייכת לעם ישראל. בעלייתנו ארצה היו לנו קשיים בשפה, התקשינו לדבר עברית ולכן היה לנו קשה ללמוד בבית הספר.

אבי היה חקלאי ובהתחלה הוא לא ידע לגדל ירקות, אז באו אלינו הביתה מדריכים, שלימדו אותנו לגדל ירקות ופרות. קיבלנו סוס ועגלה, מחרשה ומעדר כדי לעבוד את האדמה. אנו הילדים היינו עוזרים לסדר את האבנים בערמות והמבוגרים היו לוקחים את האבנים לעגלה.

המשפחה שלי התגוררה בעין שמר ומשם עברנו לפרדסיה, לאחר מכן לצמח שליד הכנרת ולמושב אליקים. הנוף הנשקף מול הבית היה מאוד מיוחד – והייתה פריחה יפה. הישוב היה נחמד ולא היו בו הרבה חנויות אך הייתה שם מכולת שבה יכולנו לקנות את כל הדברים.

ניצלתי בנס

לפני שנתיים חציתי את הכביש ובדיוק אז עברה משאית שפגעה בי. הנהג היה יהודי אך הוא האשים נהג אחר, ערבי, שנסע ברכב אחר כי הוא זה שפגע בי. הנס הגדול  היה – שלא נפגעתי קשה, לקחו אותי לטיפול במרפאה וברוך ה' שלא נפצעתי קשה ועל כך אני מודה לקב"ה.

משחקים של פעם

כשהיינו ילדים היינו משחקים בג'ולות ובחמש אבנים. היינו יושבים על הרצפה ומשחקים. הכינו משחקים ממה שהיה לנו בבית ולא כמו היום כשהכול קונים מוכן ובשפע, אך למרות זאת היו לנו משחקים ומאוד נהנינו כששחקנו ביחד עם כולם. היינו מגובשים, המשחקים היו בעיקר מחוץ לבית והיה לנו כיף.

הזוית האישית

נועה בנעזרי: שמחתי ללכת ל"מרכז יום לקשיש" שבישוב אבן שמואל ולהכיר את הסיפורים של המבוגרים. נהנתי מאוד בבית התפוצות לטיל עם שרה והיא שיתפה אותנו בסיפורים מיוחדים. שרה אוהבת לשיר ולשמח ונהנינו לשיר איתה.

נטע חבה: בהתחלה לא רציתי ללכת לבית הקשיש כי קצת התביישתי, אחר כך ראיתי שזה כל כך מיוחד ושמחתי מאוד להכיר את המבוגרים וללמוד מהם.

קליפ מעורבות בקהילה הקשר רב דורי – "מרכז יום לקשיש" שבישוב אבן שמואל