מאגר סיפורי מורשת

סבתי מצד אמא שרה פלג, נולדה בישראל בשנת 1955.

בילדותה גדלה בעיר חיפה, עם אחיה איל, לאמה קראו יהודית ולאביה קראו רפי.

היא גדלה כמו כל הילדים בשנים האלו, ושיחקה במשחקים המוכרים של אותן שנים: קלאס, חבל, חמש אבנים, עמודו, ים יבשה, מחבואים, תופסת, מחניים ועוד. אחד הדברים שסבתי ומשפחתה אהבו לעשות היה לטייל בארץ. היא למדה בבית הספר הריאלי שהיה מאד יפה, מרווח, והיה מאוד ירוק עם הרבה טבע מסביב. היא רכבה לבית הספר כל יום באופניים, לעיתים הלכה ברגל וכשמעט גדלה נסעה בתחבורה ציבורית.

תחביביה של סבתי כילדה היו: קריאה, ספורט, שחייה, ריקודים, ואוספים. בחלק מתחביביה  מהעבר היא עוסקת גם היום, למשל-קריאה.

סבתא שירתה בצבא בתור מפקדת של טירוניות והשתתפה במלחמת יום כיפור. היא התחתנה בגיל עשרים ואחת עם גדעון פלג ולאחר מספר  שנים נולדו להם שלושה ילדים , כשאימי נעה היא הבת האמצעית.

הסיפור על סבא וסבתא רבא

הסיפור לא מסופר על סבתי וגם לא על הוריה, אלה על סבתא וסבא רבא שלה, שניסו לעלות וליישב את הגולן, ולא היססו לרגע לקחת איתם את חנוכיית השמן מהפח, העתיקה ביותר שעברה מדור לדור. לסבתא רבתא של סבתי קראו גם יהודית, ולסבא רבא של סבתי קראו משה, ובאותן שנים סבתא של סבתי הייתה ילדה. סבתא וסבא רבא, של סבתי חיו בצפת, אך הם חשבו שזה יהיה נכון לעלות לרמת הגולן וליישב אותה, הם היו חלוצים . בשנת 1888 קנו מתיישבים אדמות בביר א-שגום, בני יהודה, ובנו בתים בתוך הכפר הבדואי שהיה קרוב לרמת הגולן. היבול היה שם דל ובגלל קשיי המחיה במקום, הם נאלצו לחזור לצפת אחרי כמה שנים קשות.

אחרי כשלוש שנים חזרו שוב המשפחות למקום ואז פרצה מגפת חולירע ושוב הם נאלצו לחזור לצפת. בשנת 1890 הצליחו הוריה של סבתי להגיע לרמת הגולן, למקום שנקרא בני יהודה, ובשנים 1898-1902 נוספו עשר משפחות לישוב ברמת הגולן. החיים ברמת הגולן היו קשים ביותר. בזמן שעלו לרמה ויישבו אותה, הם היו צריכים לקחת דברים בודדים בלבד.

אחד הדברים שלקחו סבתא וסבא רבא, הייתה חנוכיית שמן מפח שעליה אספר:

החנוכייה של המשפחה שעוברת מדור לדור כבר מעל מאתיים שנה, היא חנוכייה מיוחדת שהמקור שלה בירושלים. היא נוצרה כזו עם זכוכיות עוטפות, ועם כוסיות זכוכית שבהן יש פתילות שמן. הזכוכיות, מעין אקווריום, מגינות על האש מפני הקור של החורף, השלג והגשם. בית החנוכייה נועד להגן על אור הנרות ולשמור שלא ייכבו. החנוכייה שלנו נדדה עם המשפחה מירושלים לצפת, ומצפת לרמת הגולן ,לישוב בני יהודה ואז חזרה לצפת. המשפחה שמרה עליה בכל הנדודים. היום היא נמצאת בבית של סבתא וסבא של יעלה, ובבוא היום היא תעבור לאמא שלי  וכן הלאה.

החנוכייה של המשפחה שעוברת מדור לדור כבר מעל מאתיים שנה

הזווית האישית

יעלה: אני ממש שמחה שהיא סבתא שלי! היא הסבתא הכי טובה העולם!