מאגר סיפורי מורשת

שמי גבריאל ארז, שם המשפחה במרוקו היה בוחבוט, נולדתי ב-1 באפריל 1949.

בשנת 1959 עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער.

בבית אשר במרוקו, תמיד דברו וחלמו על ארץ ישראל. הכל נעשה בשקט, מפחד מהשלטונות. כל הידיעות הועברו מפה לאוזן בין המשפחות. בבוקר אביבי בשנת 1959 הוריי פנו לארבעה מהאחים וזירזו אותנו להתארגן מהר, לאחר ששמעו על יוזמה של עליית הנוער להעלות ילדים יחסית בוגרים.

ארבעה אחים שנבחרו לעלות לארץ מתוך משפחה של 10 ילדים, וודאי היה קשה לבחור מי יעלה. עלינו 2 אחים ו-2 אחיות.

ארזו לנו דברים בשתי מזוודות ויצאנו לדרך. בכביש הראשי חכתה לנו מונית שאספה אותנו ואיתה נסענו כשלוש שעות. לאחר מכן הגיעה מונית אחרת שלקחה אותנו לעבר חוף הים.  בחוף הים פגשנו אנשים שליוו אותנו לעבר בקתה ושם חכינו כארבע שעות עד שהחשיך היום. כשהחשיך, לקחו אותנו לסירות, לנסיעה קרובה לשעתיים. הורדנו מהסירות וחכינו בצד השני, בחוף הים עד שהאיר היום. להזכיר לכולם שבאותה תקופה, העלייה לארץ הייתה אסורה והשלטונות במרוקו הענישו קשות את מי שניסה לעלות לארץ ישראל.

הייינו עייפים ומותשים מכל המעברים אבל זכרנו את המזל הטוב שלנו שנבחרנו מבין כולם לעלות. בהמשך נסענו במוניות עד שהגענו למחנה עולים בג'יברלטר. במחנה זה שהינו כשבועיים בהמתנה לאנייה, שהייתה אמורה לקחת אנשי הכשרה מארצות הברית, אליהם הצטרפנו להפלגה לארץ ישראל.

ההורים שנשארו במרוקו היו צריכים להסביר לשואלים השונים היכן נעלמו ארבעה ילדים. למה הם לא במסגרות חינוכיות? ההורים עברו קשיים כל פעם מחדש להסביר את תעלומת העלמות הילדים. פעם הם הסבירו שהם בנופש, בפעם אחרת שנשאלו, ענו שהם אצל סבא וסבתא. בפעם אחרת סיפרו שהם אצל קרובים בצרפת. זה לא היה פשוט וההורים רק חיכו להזדמנות ראשונה כדי לעלות לארץ ישראל ולפגוש אותנו שנתאחד שוב כמו שהיה.

לאחר כשבוע הפלגה הגענו לחיפה. אני זוכר הגעה בלילה שבו אספו אותנו האחראים לעלייה, ולקחו אותנו לרמת הדסה אשר בטבעון (היום נקראת בסמת טבעון).

ברמת הדסה, נתנו לנו: בגדים, כלי רחצה, חונכת צמודה שממנה למדנו עברית בסיסית שנוכל לתקשר עם הסביבה החדשה.

היות והיינו משפחה מסורתית, אחותי הגדולה ביקשה שנגיע לפנימיות דתיות מסורתיות, לא חרדיות. ואכן אחותי הגדולה הגיעה לקבוצת יבנה, קיבוץ סמוך לאשדוד. אחותי השנייה הגיעה לכפר אברהם, הסמוך לפתח תקווה. אחי ואני הגענו לפנימיה בירושלים.

הזוית האישית

אריאל: אני למדתי והכרתי וחוויתי דברים חדשים. למדתי על המשפחה של סבא ועל עלייתו, בנוסף למדתי שהם עלו ארבעה מתוך כל העשרה בבחירה של ההורים.

גבריאל, סבא שלי: היות וזאת הפעם השנייה שלי בקשר הרב דורי, כל החוויה שהייתה בפעם הראשונה הייתה לי עם הנכד הגדול, שחלק נאלצנו לבטל בשל מגבלות הקורונה. למרות זאת הייתה לי חוויה גם עם אריאל, הנכד הצעיר יותר, לספר את סיפור העלייה ולהיזכר בפרטים שאולי נשכחו בפעם הקודמת.