מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי לב (ליובה) סגל. נולדתי בשנת 1933 ב-19 ביולי. נולדתי באוקראינה בבילה צ'רקוב ליד קייב (אז אוקראינה הייתה שייכת לברית המועצות ולא הייתה מדינה עצמאית). שפת האם שלי היא רוסית ובבית דיברנו רוסית. לאבא שלי קראו יונה והוא עבד בתור סנדלר. לאימא שלי קראו יילה והיא הייתה מנהלת חשבונות.

לפני המלחמה הייתי בן יחיד, הייתי בן 7 כשמבחינתי התחילה מלחמת העולם השנייה בשנת 1941. זה היה מאוד טרגי. אימא שלי הייתה בהריון בחודש תשיעי. ברחנו לסיבר, לקחנו רכבת שמובילה סחורה ולא ידענו לאן אנחנו נוסעים. את החפצים שלנו שמנו בתוך דלי וזה כל מה שהיה לנו. התקופה שהיינו פליטים בסיביר הייתה מאוד קשה. התינוק שאמי ילדה תוך כדי המלחמה נפטר אחרי כמה חודשים מתת-תזונה. לא היה לנו כמעט אוכל וזו הייתה תקופה קשה של עוני וחוסר ודאות. לאחר המלחמה חזרנו לקייב. כשהייתי בן 14 נאלצתי לצאת לעבוד כדי לעזור לפרנסת המשפחה. התחלתי לעבוד בתור מכונאי של מכונות כתיבה אבל תמיד אהבתי לצייר בשביל הכיף.

בגיל 18 התגייסתי לצבא האדום שבברית המועצות. שירתי שם שלוש שנים בחיל ההנדסה. במהלך השירות הורשתי לחזור הביתה רק פעמיים. השתחררתי בדרגת סמל. שמתי שהשירות הסתיים וישר חזרתי הביתה.

את אשתי האהובה ז"ל, לוסיה הכרתי בבילוי עם חברים. יצאנו כמה חברים ובין המוזמנים הייתה לוסיה וישר התאהבתי בה. חיזרתי אחריה ארוכות עד שאחרי בערך שנתיים התחתנו. הייתי בן 25.

בשנת 1969 הכרתי קבוצה של יהודים והתחלנו להיפגש בערבים. במפגשים היינו משתפים במידע וידיעות על ארץ ישראל מבעד ל"מסך הברזל". בינואר 1973 עלינו לארץ אני, אשתי, בני ובתי שנולדו. העלייה לארץ הייתה מאתגרת וקשה וחווינו הרבה קשי קליטה קשים. נאלצתי לצאת לעבוד שבועיים אחרי שעלינו לארץ.

התחלנו ללא ידיעת השפה אבל תמיד היינו מאושרים שהגענו למקום שלנו. עם העלייה לארץ התחלתי לעמיק בפיסול ובסוף שנות ה-70 זה הפך להיות העיסוק שלי. בדמויות שאני מפסל אני מציג את העיירה שבה נולדתי ומחייה את הדמויות של היהודים של פעם. אני ממייסדי כפר האומנים שא-נור בשומרון. בנוסף, הייתי פעיל ומתנדב בעמותת יוצאי קייב מסייע לקליטת העולים בארץ. הפסלים שלי הופיעו ומופיעים בתערוכות רבות בארץ ובעולם. הפסלים שלי מוצבים ברחבי העיר נתניה כמו "הכלייזמרים", "שלום עליכם" ועוד. בנוסף יש לי פסל אשר מופיע בבניין העיירה בסרסל.

היום אני מסתכל וגאה במשפחה שהכרתי. לבני יש שני ילדים מוכשרים ומוצלחים. בתי, שהייתה קצינה בצבא הישראלי, נשואה ויש לה ולבעלה שלושה ילדים מוצלחים. לשמחתי כולנו גרים בנתניה!

סרטון על האמנות של לב סגל

הזוית האישית

הנכדה המתעדת דניאל רייכר: לי היה מאוד כיף לעבוד עם סבא שלי על הסיפור. שמחתי לשמוע עוד סיפורים עליו ועל משפחתי.

לב סגל: שמחתי לספר ולשתף על חיי. מאוד נהניתי לעבוד עם נכדתי.