מאגר סיפורי מורשת

שמי נוגה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתא שלי, נינה פולנסקי, בעזרתו של אבא שלי, אלכס, שסיפר לי עליה.

הסיפור מתחיל כשנינה, סבתא שלי, נולדה בשנת 1936 בגליציה  (היום זה מערב אוקראינה ובעבר הייתה חלק מפולין). נינה הייתה בת יחידה לאבא שלה היה שהיה אופה, אימא של נינה לא עבדה. הם חיו בסך הכל חיים טובים. בזמן המלחמה החיים של כולם השתנו. כשהרוסים כבשו את פולין, הרוסים לקחו בתים של אנשים עשירים וחילקו את החדרים שבו למשפחות. המשפחה של נינה גרה בחדר אחד בבית של אנשים עשירים. החדר היה מאוד גדול אבל לא היו בו שירותים ומטבח. תנאי המחייה היו קשים.

נינה אהבה מאוד לקרוא ספרים ולקרוא ז'ורנלים, הייתה לה ספריה ענקית מלאה בספרים. אימא של נינה נהגה להכין ריבות. חלק מהתחביבים של נינה היה להכין ריבות של פירות בקיץ יחד עם אימא שלה ולאכול אותן בחורף.

בתקופה שאבא של נינה נפטר, אימא שלה לא עבדה. סבתא נינה ואימא שלה היו חייבות להתפרנס ולדאוג לעצמן. כדי להתפרנס, סבתא נינה ואימא שלה, סבתא סוניה, היו תופרות שקיות ומוכרות אותן בשוק. בתקופה ההיא ברוסיה לא היו שקיות פלסטיק שמוכרים בסופר. את מכונת התפירה ששימשה אותן הביאה איתה נינה לארץ והיא שמורה כיום אצל אבא שלי.

כשסבתא נינה גדלה, היא התחתנה עם אברהם ונולד להם ילד אחד בלבד שקראו לו אלכסנדר. אלכס הוא אבא שלי. כשהוא היה קטן, סבתא שלו סוניה, אימא של נינה, טיפלה בו. ברוסיה לא היה נהוג לשלוח ילדים קטנים לגן, והסבתות היו מטפלות בפעוטות ותינוקות. לימים כשאני נולדתי, קראו לי על שם סבתא סוניה וזהו השם השני שלי.

בשנות התשעים החליטה נינה לעלות לארץ ישראל. היא ואלכס הגיעו לישראל בשנת 1992. הם גרו בהתחלה במרכז קליטה בירושלים. התקופה הראשונה בארץ ישראל לא הייתה פשוטה עבורה ובמיוחד לא עבור סבתא נינה. היה לה קשה ללמוד עברית ולכן גם היה לה קשה למצוא עבודה.

שלוש שנים אחרי שאבא שלי וסבתא נינה עלו לארץ ישראל, כאשר אבא שלי היה בן 16 בלבד, סבתא נינה נפטרה בפתאומיות ממחלת האסטמה. אבא שלי היה צריך להסתדר לבד בארץ חדשה. אבל המזל היה שסבתא נינה הייתה אימא טובה לאלכס והיא לימדה אותו לדאוג לעצמו ולהיות עצמאי. היא לימדה אותו חשיבות של לימודים ועבודה.

הזוית האישית

נוגה הנכדה המתעדת: היה לי מאוד כיף ונהניתי להכיר את סבתא שלי לעומק, מכיוון שכשאני נולדתי היא כבר לא הייתה בחיים. התכנית הזו זימנה לי מפגש עם סבתא שלי דרך הסיפור של אבא שלי. אני הייתי מאחלת לה וגם לי שהיא הייתה חיה עוד הרבה שנים וכך יכולנו להיפגש..