מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר (תמי) גוטמן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי רוני, יחד אנו מתעדות סיפור משפחתי ומנציחות אותו במאגר המורשת של התכנית.

טניה, אמי, נולדה בשנת 1920 ברוסיה בעיר סנט פטרסבורג. היא הייתה אחת מתוך חמש אחיות כשהיא הצעירה מביניהן. טניה הייתה עקרת בית. זלמן, אבי, נולד בשנת 1920 בפולין בעיר פינסק. בצעירותו, יצא ללימודי אלקטרוניקה ברוסיה ובסיומם התגייס לצבא האדום הרוסי. במהלך מלחמת העולם השנייה זלמן נפצע והועבר למחוז אחר בצפון רוסיה בשם קוטלאס, שם פגש את אשתו לעתיד.

כשזלמן הגיע לארץ, הוא עבד במשרד התקשורת (אז נקרא "משרד הדואר"), והיה למהנדס הראשי. הוא היה אחראי על מרכזיות הטלפונים בארץ ועמד בראש הפרויקט של הנחת הכבל התת ימי בין ישראל לאיטליה.

זלמן וטניה

זלמן וטניה התחתנו בשנת 1944 לפני סיום המלחמה ובשנת 1945 כשהמלחמה הסתיימה, חזרו לפולין כדי להתאחד עם משפחתו של זלמן. כשהגיעו לפולין התברר לזלמן שלא נותר אף אחד מבני המשפחה לאחר שנרצחו עם כל יהודי פינסק בגטו פינסק.

אחיו מיכאל, שהיה בצבא הפולני, ניצל ועלה לארץ בשנת 1947. בעזרתו הצליחו לארגן אישורים לעלות לארץ. ואכן בתאריך 8.3.1950 עלו על האונייה "קוממיות" והגיעו לנמל חיפה.

כשהגיעו לנמל חיפה, הועברו למאהל אוהלים בכניסה לעיר חיפה בשם "שער עלייה" ששימש לפני קום המדינה כמחנה בריטי. אחרי שנה עברו למעברת "מחנה ישראל", סמוך לשדה התעופה בן גוריון שגם היה בסיס של הצבא הבריטי. במחנה ישראל הם גרו במבנה, לא באוהל, עם עוד עשרים אנשים. לקראת חורף 1951 עברו לכפר סבא ל"שיכון עלייה". שם גרו בבית צמוד קרקע זוגי, בית של חדר וחצי, שם הם גידלו בוטנים, תירס ותרנגולות. לא היה חשמל במקום ולכן השתמשו בנרות ובמנורות נפט. כעבור ארבע שנים עברו לרמת גן.

סבתא תמי עם אחיה יורם והוריה טניה וזלמן

ילדות

נולדתי בשנת 1951 בבית החולים "אסף הרופא" שבצריפין. כעבור שלושה חודשים עברנו הוריי, אחי ואני לכפר סבא ל"שיכון עלייה". אחי יורם נולד בפינסק שבפולין בשנת 1945 בסוף מלחמת העולם השנייה.

בכפר סבא גרנו בבית דו משפחתי. כל משפחה קיבלה חדר וחצי. לא היה חשמל, השתמשנו במנורות נפט. גידלנו בחצר ירקות ותירס. שנה לפני מלחמת סיני עברנו לרמת גן, לרחוב הרוא"ה. בשנת 1955 חווינו מתקפת ארבה. החגבים האלו היו לא נעימים למראה ופשטו על כל חלקה ירוקה והשחיתו פרחים, עצים ועוד. בזמן מלחמת סיני בשנת 1956, כשהיו אזעקות ירדנו למקלט. הצטופפנו שם כ- 12 משפחות ושותפנו למקלט היו מקקים ועכברים.

בגיל 8 התחלתי ללמוד פסנתר במשך שש שנים. חוג נוסף שהשתתפתי בו היה חוג בלט. בתקופת בית הספר היסודי הייתי בצופי רמת גן, שבט עין-גדי. למדתי בבית הספר היסודי "הלל" מכיתה א'-ח' ובכיתה ט' נרשמתי לתיכון רמז בגבול בני ברק – רמת גן. בתקופת התיכון הייתי בתנועת הנוער העובד בקן בני ברק. בתיכון למדתי במגמה ספרותית.

חברתי הטובה מתקופת הילדות שמה הניה. הכרנו בגיל 4 והיינו חברות צמודות עד גיל 20 ואז נפרדו דרכנו.

סבתא תמי בילדותה

בגרות וצבא

בשנת 1964 סיימתי את בית הספר העממי והמשכתי לתיכון "רמז" בבני ברק. שם סיימתי ארבע שנות תיכון. סיימתי במגמה ספרותית. בכיתות ט'- י"א הייתי חברה בתנועת הנוער הנוער העובד בסניף בני ברק שיצאו להגשמה בקיבוץ "בית גוברין". אני לא הצטרפתי ובסוף התיכון התגייסתי לחיל האוויר, שירתי בבסיס חצרים, קרוב לבאר שבע. זה בסיס שהיה בית הספר לטיסה, שם התקיים קורס טיס. בחצרים שובצתי כפקידה טכנית בבית הספר לטיסה.

בקיץ 1971 השתחררתי ובחורף אותה שנה התחלתי לעבוד ב"אל על" כדיילת קרקע במחלקת אח"מים vip. ב"אל על" עבדתי 30 שנה ובשנת 2001 פרשתי מעבודתי.

נישואין ועד היום

בשנת 1970 בבסיס חיל האוויר חצרים הכרתי את בעלי. התחתנו בשנת 1972 באולם "תכלת" ברחוב שינקין בתל אביב. מאז אנחנו גרים בכפר סירקין, שם גידלנו את שלוש הבנות שלנו: מאיה, מיקה ונעמה ומהן זכינו לתשעה נכדים ונכדות.כיום אנחנו נשואים 52 שנים.

סבתא תמי מספרת לרוני על סבא רבא זלמן – לצפייה בסרטון לחצו על הקישור 

סבתא תמי ורוני משחזרות תמונה מן העבר

הזוית האישית

סבתא תמי ורוני מסכמות: היה לנו ממש כיף לעבוד ביחד. היה נחמד להיפגש ולבלות, לשמוע סיפורים ולהשוות בין הילדות של כל אחת מאיתנו.