מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי דני שפיצר, ואני בן יחיד להורים ויקטור ומירה שפיצר. נולדתי בזאגרב שביוגוסלביה, בשנת 1946.

בשנת 1948 כשהייתי בן שנתיים, עלינו ארצה באנייה ששמה "רדניק". והתגוררנו במעברה באזור חדרה. לאחר תקופה קצרה עברנו לשכונת "חוואסה" – בן דור שליד חיפה.

הייתי בן יחיד להוריי, שניהם עברו את השואה יחדיו, וניצלו כשהתחבאו עם הפרטיזנים ביערות איטליה. בבית מעולם לא דיברו על השואה, ואני לא שאלתי ולא רציתי לדעת. רק אחרי שנכדתי הגדולה הייתה צריכה להגיש עבודת שורשים, התחלתי להתעניין בנושא. ידעתי רק שאמי מילאה כמה דפי עד ב"יד ושם" לזכר כל אחיה, הוריה, בני דודיה שנספו כולם בשואה. הוריי כבר לא היו בחיים ואני ניסיתי לחפש קרובי משפחה רחוקים, באמצעות האתר My Heritage,  ובנוסף נסעתי לזגרב שהיום היא בירת קרואטיה, כדי לחפש עוד פרטים על עברי ועל משפחתי המורחבת.

התגייסתי לצבא בשנת 1963, ומיד לאחר שחרורי מהצבא בשנת 1966 התחלתי לעבוד במשרד התקשורת, שלימים נקרא חברת "בזק". מקום העבודה היה על הכרמל בסביבות האוניברסיטה שבה ממוקמת תחנת קשר ושידור לרדיו ולטלוויזיה. העבודה הייתה מאוד מאתגרת, מעניינת ובמשמרות. התחנה הייתה מאוישת 24 שעות ביממה, במשך כל השנה. לאחר מספר שנות עבודתי במקום, השלמתי לימודי הנדסאות במכללת בזק שבירושלים. בתחילת שנות ה-90, התמניתי למנהל התחנה, שבה כיהנתי עד לפרישתי לגמלאות, בתחילת שנות ה-2000. בנוסף למשמרות, צוות התחנה היה גם אחראי על תקינות הציוד, בכל מרחב הצפון, הן בנושא קשר בגלי מיקרו, והן בנושא רדיו וטלוויזיה.

לאחר שעות העבודה, היה איש כוננות שמתפקידו לצאת לשטח, במקרה של תקלה שלא סובלת דיחוי לבוקר. אופי העבודה היה מאוד מאתגר, במיוחד במקרה של תקלה שנאלצנו לעבוד הרבה מעבר לשעות המקובלות. לעיתים קרובות עברנו השתלמויות להכרת ציוד חדש גם בארץ, וגם בחו"ל.  במסגרת הנסיעות לאתרי החברה בכל אזור הצפון, כולל רמת הגולן למדתי להכיר את יופייה של הארץ.

הזווית האישית

עלמה: מאוד נהניתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, ללמוד ולחקור על שורשיו של סבא, ממנו, "מהמקור", וללמוד על ילדותו ועברו. אני שמחה לדעת עוד על סבא ולהכיר עוד פרטים על זהותו.