מאגר סיפורי מורשת

שמי ליה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מעלה סיפור מורשת משפחתי אל מאגר המורשת של התכנית. הסיפור שאני מעלה הועבר לי על ידי סבי,  ולידימיר (זאב) חנליס, והוא עוסק בסבתא שלו, ציפא (בת זאב) בראדסקי ז״ל, שנולדה באודסה ונפטרה באותה העיר בגיל 63 בשנת 1951.

סבא ולדימיר מספר: "היו לסבתא שלושה בנים: אברהם, דוד, ועל הבן הצעיר אספר יותר מאוחר. הייתה לה גם בת, אטי – אמי. הבן הבכור אברהם התגייס לצבא ב-1941, במלחמת העולם השנייה, ונעלם במלחמה. רק לפני כמה שנים גיליתי מה קרה לו, איפה ואיך הוא נהרג, איפה קברו אותו ואילו מדליות הוא קיבל. אבל, לצערי, אין לי למי לספר את זה: אמו, אשתו סוניה, בתו לילה, אחותו ואחיו דוד נפטרו, ואת הנכדים שגרים בניו יורק זה לא כל כך מעניין.

לסבתא שלי נולד בן בשנת 1924. היא רצתה לקרוא לו זאב על שם סבא, אבל אז ברוסיה באותו הזמן לא היה מקובל לתת שמות עבריים וקראו לו וולף, זה היה התרגום ליידיש וגרמנית. הוא גם נהרג במלחמת העולם השנייה בפברואר 1945 בלטביה. כשאני נולדתי ב-1946, אז רצו לתת לי שם לזכרו, אבל שוב פעם, בזמנים האלו זה לא היה מקובל. אז נתנו לי שם רוסי – ולדימיר. כשעליתי ארצה, אז קראו לי זאב, וכך המעגל נסגר.

אבל נחזור לסבתא שלי. אחרי המלחמה סבתא קיבלה קצבה קטנה עבור שני הבנים שנהרגו. כל חודש מהכסף הזה היא קנתה לי ספרים והקריאה לי אותם. כשהייתה מסיימת את הפרק, היא עשתה עם  הציפורן סימן בדף בשביל לדעת מאיזה מקום להמשיך מחר. עד היום, יש לי שני ספרים מסבתא (אגדות של פושקין) עם הסימנים של סבתא."

הספרים של סבתא

עברו יותר מ-70 שנה מאז שסבתא שלי ציפה נפטרה. אז מה בעצם נשאר מהזכרונות עליה? תמונות ישנות וסימנים קטנים על הדפים של הספרים? לא! נשארו תמונות בהירות וסימנים בלב ובנפש שלי.

סבתא ציפא

הזוית האישית

ליה הנכדה המתעדת: חוויית כתיבת הסיפור הייתה מדהימה. להיפגש עם סבא או סבתא עושה גם טוב על הלב שלנו ובמיוחד עליהם. בכל מפגש הייתה חוויה קסומה.