מאגר סיפורי מורשת

שמי נתיבה בן ישראל, נולדתי ב 1934 בתל אביב.

אני רוצה לשתף אתכם באירוע שחוויתי, כשנסעתי לבקר את אחותי בארה"ב.

כפי שאתם רואים בתמונה, אני מצולמת עם בן אחותי. האירוע היה כל כך מרגש שחשוב היה לה שאבוא לבקר אותה ולכן היא שלחה לי כרטיסים, אבל את הנסיעה עשיתי בשייט באונית פאר, שיצאה מישראל. השייט ערך שלושה שבועות.

אוניית תענוגות (אוניית פאר)היא אוניית נוסעים, שנועדה לשמש לטיול ולהנאה של נוסעיה, כאשר עצם ההפלגה באונייה היא חלק בלתי נפרד ממטרת השהייה בה. אוניות כאלו מפליגות בדרך כלל בנתיבים מעגליים המחזירים את הנוסעים לנמל היציאה. זאת בניגוד לאוניות נוסעים המפליגות ב"קו" ומשמשות אמצעי תחבורה לנוסע לצורך הגעה מנקודה אחת לאחרת. בדומה לאוניות תענוגות המפליגות בים קיימות ספינות תענוגות לנהרות, אשר נתיבן בדרך כלל קצר יותר.

אוניות תענוגות הפכו לחלק משמעותי בתעשיית התיירות באזורים רבים בעולם ובכל שנה מפליגים בהן מיליוני נוסעים. ענף תיירות זה עובר בתחילת המאה ה-21 תהליך מהיר של צמיחה, במיוחד בצפון אמריקה, ומאז 2001 נבנות בכל שנה לפחות תשע אוניות תענוגות חדשות לספק את צורכי הנוסעים, בעוד אוניות ישנות מוצאות משירות.

באחד מן הימים, בהיותנו על האנייה, נקלענו לסערה קשה בלב ים.

כשמזג האוויר סוער ורוחות חזקות נושבות, מתפתחת בים סערה. הגלים יכולים להגיע בסערה לגובה של 8 מטרים, בערך כגובה בית בן 3-2 קומות! גם רעידות אדמה וזעזועים תת-ימיים של יבשה יכולים לגרום לסערות וגלי ענק, שיכולים להפוך לגלי צונאמי הרסניים. בעבר נמנעו הספנים מלצאת להפלגות בים בעת סערה. זה קרה כיוון שהסערות סיכנו את הספינות השטות בים, ולאחר שהטביעו ספינות רבות. בהפלגות ארוכות לא הייתה ברירה לספנים, והם נאלצו להתמודד עם הסכנה של סערה קשה, ולא פעם האניות טבעו בה.

בנמלים עצמם נמצאו דרכים להתמודד עם סערות קשות. שוברי הגלים נבנו בנמלים רבים, מעין קירות שבנויים בים, ושתפקידם למנוע מהגלים הגבוהים להגיע אל הנמל, ולפגוע באניות ובכלי השיט שעוגנים בו.

לא אשכח לעולם את הפחד, והחשש שמא יקרה אסון, לנגד עיניי ראיתי את האחיין שלי, שכל כך רציתי לפגוש. הסערה נמשכה מספר שעות, שבהן הספינה התנדנדה מצד לצד, ומשבי רוח חזקים וגלים עצומים, טלטלו אותה שוב ושוב. הנוסעים היו נסערים, חלקם צעקו, חלקם חשו ברע. לשמחתי בסופו של דבר, עברנו את הסערה בשלום.

הגעתי לאחותי והתרגשתי לראות את האחיין החמוד שלי, ומאותו רגע כשאני רואה את התמונה הזו,  אני נזכרת באותו אירוע ולא מפסיקה לומר תודה על שניצלתי מהסערה.

הזווית האישית

אליה: למדתי שסבתא עברה חוויה לא פשוטה, ומפחידה. הסיפור מאוד מאוד עניין אותי. ואני שמחה שהסוף נגמר טוב ושבסופו של דבר זכיתי בסבתא שאני כל כך אוהבת.