מאגר סיפורי מורשת

שמי אילה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתפת השנה, אני מתעדת את קורות חייה של סבתי, עדנה תירוש.

סבתא נולדה בחיפה וגרה ברחוב שושנת הכרמל ולאחר מכן ברחוב קדימה. היא חיה ביחד עם הוריה, סאלו ורגה.

הוריה של סבתא

סאלו גדל במקום בשם גליציה, בעיר הורודנקה. הוא עלה לארץ שנה לפני מלחמת העולם השנייה ושינה את שמו (עיברת) מסאלו יונגרמן לשלום ירון. הוא היה עורך דין, אך כשעלה לארץ הוא רצה לעבוד כחלוץ בעבודת כפיים ולא טרח לקחת את תעודת עורך הדין, אך כשהגיע לארץ והתנסה, הוא גילה שאולי עבודה מסוג זה לא מתאימה לו במיוחד, והוציא תעודת עורך דין חדשה.

סאלו הגיע ממשפחה עשירה מאוד שעזב לפני מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה ביתו נהרס וממשלת גרמניה הציעה לו פיצויים נדיבים מאוד, אך סאלו לא הסכים בשום אופן לקחת כסף שבא מהם, הוא השיב שהוא לא מעוניין ליצור איתם שום קשר בחייו ואיחל "שייחנקו מכספם". סאלו גם עזר להכין את החומר לתביעה במשפט דמיאניוק.

לסאלו היו חמישה אחים. כמה מהם עלו לארץ, שניים נהרגו במחנות ההשמדה ואחותו של סאלו התחבאה במנזר וברחה לבלגיה, היא לא סיפרה לאיש על משפחתה. לפני כמה שנים התקשרה אלינו אישה שסיפרה שלאחר מות אמה היא מצאה מסמכים של אמה והחלה מחפשת את משפחתה. היא התגלתה כבתה של אחותו של סאלו.

רגה ברחה לצרפת במלחמת העולם השניה והסתתרה עד שהגיעה אל בית משוגעים ביחד עם חברתה ארי והתינוק הקטן שלה, אדי. לאחר מכן היא עלתה לארץ ועבדה בתור אחות רפואית. ארי הפכה לממש חלק מהמשפחה ושמרה על קשר קבוע עם רגה ולאחר מכן גם עם שאר המשפחה.

ארי היתה נשואה לפול שהיה סוחר פרוות חשוב באירופה וניהל חוות מינקים רבות. הם היו משפחה אמידה מאוד וגרו ברובע החמישי בפריז. ארי הייתה שולחת לילדות במשפחה בגדים יוקרתיים מפריז ובשבילה עדנה הייתה ממש כמו בת.

רגה וסאלו נפגשו בארץ והתחתנו (סאלו נישא בפעם השניה בחייו). לסבתא יש חצי אחות מנישואיו הקודמים של סאלו, יעל המבוגרת ממנה בתשע שנים. ליעל גם יש חצי אחות ושמה נורית, מהנישואים השניים של אמה רות. האחיות שמרו על קשר במהלך השנים למרות שגרו בבתים שונים.

מאז לידתה של עדנה היא אובחנה עם בעיה בעין ימין וקושי להתמקד בנקודה אחת. בשל בעיה זו, היא נאלצה ללכת עם רטיה על עינה הטובה כדי לנסות ולחזק את העין החלשה. כיום יודעים שפעולה מסוג זה לא עוזרת.

סבתא עדנה בילדותה עם הרטיה

בילדותה הייתה סבתא עדנה ביישנית ולא מוחצנת, היו לה כמה חברות, אך לא יותר מדי. היא למדה בבית הספר הריאלי במשך 12 שנה. בבית הספר התלבושת האחידה הייתה חולצה לבנה מכופתרת וחצאית אפורה ומחודדת. משחק הילדות המועדף עליה היה חמש אבנים, אבל היא אהבה לשחק גם בקלאס ודילגית. עדנה אהבה לאסוף תמונות חלקות, מעין תמונות קטנות שאספה באלבומים.

עדנה בילדותה

לעדנה היה כישרון מיוחד לשפות, בביתה הוריה דיברו לפעמים יידיש או פולנית. הפגישות הרבות עם ארי, חברתה של אמה, גרמו לה להיחשף גם לשפה הצרפתית, שאותה דיברה ברמה של שפת אם, מגיל חמש, ובבית הספר למדה גם אנגלית וערבית. בשל כישרון זה המורה למזרחנות בתיכון שלה גייסה אותה ללמוד במגמה זו, וכך יצא שבמקום התכנון ללמוד במגמה ביולוגית, עדנה עשתה בגרות במזרחנות.

עדנה לא גוייסה לצבא בשל קרע של שריר שקרה לה בזמן טיול שנתי בתיכון, שבגללו הייתה צריכה לנוח ולא לבצע פעולה גופנית במשך זמן רב. לפני שהחלה את הלימודים באוניברסיטה עדנה בילתה מספר חודשים בפריז, אצל ארי. הכשרון לשפות ליווה אותה גם באוניברסיטה, והיא סיימה תואר ראשון לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית, ואחריו המשיכה לתואר שני בספרנות, שם כתבה את עבודת התזה שלה בנושא הרגלי קריאת נשים במאה ה-18.

לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטה עדנה חזרה לחיפה, שם עבדה כספרנית באוניברסיטת חיפה במשך כ-40 שנה. היא עבדה במחלקת היעץ שבה עוזרים לסטודנטים למצוא מידע, כיום קוראים לתחום זה מידענות. עדנה הייתה אחת הראשונות שעבדה ביעץ מרחוק, תחום שהחל להתפתח בשנות האלפיים, ובו הסטודנטים שולחים לה שאלות בדואר האלקטרוני והיא משיבה את המידע במחשב.

לעדנה היו חברים שהפגישו אותה עם בחור בשם אבי, השניים התאהבו ונישאו זה לזו, כשעדנה היתה בת 28 ואבי בן 27. השניים התחתנו בבית הוריו של אבי, שהייתה בו גינה גדולה ומרווחת כחצי שנה לאחר שהכירו. ירח הדבש שלהם היה חודש בצפון יוון, שם טיילו הרבה מאוד וראו נופים.

עדנה ואבי

מאז הם גרו בחיפה, בדירה ברחוב שער הגיא. מהר מאוד אבי נהפך לחלק אהוב במשפחה והוא וסאלו עבדו יחד באותו משרד בתור עורכי דין. שנתיים לאחר מכן נולדה להם בת ראשונה, שרון, שהייתה ילדה חמודה ושובבה. עדנה לקחה חופש של שנתיים מעבודתה ולאחר מכן עבדה בחצי משרה כי בעיניה הכי חשוב להיות בבית עם הילדים ולהיות שם בשבילם בכל זמן, והיא לא הייתה יכולה לסבול שילדיה יחזרו לבית ריק מאדם.

גם בבגרותה עדנה הייתה קשורה מאוד להוריה והייתה נפגשת בבקרים עם רגה לקפה קסטלר במרכז הכרמל (וקרואסון חמאה או עוגיות שקדים לשרון הקטנה). בשנת 1986 רגה קיבלה שבץ מוחי והיתה משותקת בחצי גוף, כנראה על רקע העישון שלה. רגה התדרדרה והשתפרה לסירוגין, עד שנפטרה בשנת 1987. עדנה היתה לצידה כל הזמן. בזמן אישפוזה, התכנון היה להתחלף בדירות בשער הגיא ובקדימה בגלל שבקדימה היו מדרגות שהיו מקשות על רגה והדירה בשער הגיא הייתה בקומת קרקע. לכן הדירה בקדימה עברה שיפוץ בזמן אישפוזה של רגה וסבא סאלו עבר לגור יחד עם שרון בחדר. למרבית הצער, כאשר החילוף התרחש בפועל, סבתא רגה כבר נפטרה. וסבא סאלו המשיך לגור יחד עם המשפחה בקדימה. שבועיים לאחר שעברו סבא סאלו נפטר גם הוא, שבעה חודשים אחרי אישתו.

בכל קיץ נסעה המשפחה לפריז לפגוש את ארי ומשם לנסוע למדינה באירופה ולטייל. כששרון הייתה בערך בת 8 הטיול המתוכנן היה לארה"ב לפי בקשתה של ארי, אך שבועיים לפני מועד הטיול ארי נפלה ונפצעה. היא עברה מספר ניתוחים שלא זכו להצלחה, באחד הימים כאשר המשפחה טיילה בארה"ב (בלי ארי) והתקשרה דרך טלפון ציבורי הם קיבלו חדשות מצערות: ארי נפטרה.

לאחר ששרון בגרה קצת, עדנה ואבי רצו עוד ילד אך ללא הצלחה. עדנה עברה הרבה הפלות ולא משנה כמה ניסו והתייעצו עם מומחים. רק לאחר שכבר התייאשו באה עוד הצלחה, דן. דן היה ילד חמוד, ושובב הרבה יותר. הוא אהב להשתולל ולא פעם הרס חפצים (שלא בכוונה). לדן היו הרבה סיפורים מצחיקים כגון: זריקת כל חפציו מהחלון ( כולל הטרנזיסטור של אבי), ללכת לגנון עם קופסת אבקת כביסה על הראש ועוד תעלולים רבים.

שרון ודן בגרו, שרון התחתנה יחד עם בחור בשם דוד וכיום יש לה שתי בנות: דפנה ואילה (שזו אני, המתעדת). מהיום שבו אני אילה נולדתי, עדנה הפכה לסבתא עדנה, ולא ויתרה על לראות אותה באופן קבוע. אפילו כאשר המשפחה גרה בגליל, היא היתה נוסעת שלושת רבעי שעה לפחות פעמיים בשבוע כדי לעזור ולשמור על אילה. כאשר המשפחה עברה לחיפה, זה איפשר לה לבלות זמן רב עם הנכדות, היא הייתה אוספת אותן מהגן לפחות פעם בשבוע. הימים אצל סבתא היו תמיד חוויה מיוחדת: בצהרים הייתה ארוחה קטנה עם הדברים שהכי אהבנו לאכול, אחר כך שיחקנו מעט בחדר שהיה פעם של אימא ואחר הצהרים שיחקנו או צפינו בסרט עם פופקורן יחד עם סבתא. בערך בארבע אחר הצהרים סבא היה חוזר. בערב תמיד אכלנו ארוחה קלה וגלידה לקינוח.

דן התחתן עם בחורה בשם בר ממש לפני שלוש שנים, והיום יש להם גם בת בגיל שנה וחצי, אור.

לצערנו לפני שנה וחצי אובחנה סבתא עדנה במחלת האלצהיימר, מחלה הגורמת לפגיעה בזיכרון לטווח קצר. היא התחילה לשכוח פרטים קטנים ולא מאוד חשובים, אך המצב התדרדר וכיום היא לא יכולה לתקשר כלל. סבתא היתה בעלת זיכרון מעולה וכל כך חבל לאבד אותו. הארוחות המשפחתיות, הבילויים איתה ומה שנזכור ממנה כבר לא אותו הדבר בכלל.

רצינו להעביר את סיפורה הלאה בשביל שנוכל לזכור אנחנו כמה שיותר, בשביל שנדע תמיד איזה אדם מבין וחשוב כל כך עבורינו היא היתה. ועכשיו נעביר את זה הלאה.

הזוית האישית

אילה הנכדה המתעדת: חווית הכתיבה בעייני הייתה מעניינת ומעשירה. גיליתי דברים שלא ידעתי על משפחתי, הרגשתי כאילו אני חווה את אותן הרפתקאות שמשפחתי חוותה והתחברתי לשורשים שלי. בזכות הסיפור הכרתי לעומק קרובי משפחה שפגשתי בארוחות וחגים, נהניתי מאוד לחשוב שעכשיו אני מחוברת ויודעת הרבה יותר. אני גאה בסבתי ושמחה להעביר את הסיפור שאני ומשפחתי לא נשכח.