מאגר סיפורי מורשת

שמי קרינה, במסגרת מעורבות חברתית בחרתי בתכנית הקשר הרב דורי, כדי לתעד את חייה של סבתי תמרה.

זה הסיפור שאימא שלי סיפרה לי:

תמרה נולדה בשנת 1939 בבלרוס. להורים שלה קראו רוזלינה וניקולי. לתמרה היו שתי אחיות וארבעה אחים. הם גרו בבית קטן, היו להם תרנגולות ופרות שהם טיפלו בהם והאכילו אותם.

אבא של תמרה היה חייל במלחמה עם רוסיה נגד הנאצים בשנת 1942, ואז אימא של תמרה קיבלה מכתב מהצבא שלא מוצאים את אבא אחרי המלחמה. לכן, אימא של תמרה נאלצה לקחת אותה ואת האחים שלה לדרום רוסיה, לבד עם שישה ילדים, כפליטים. אימא של תמרה התחילה לעבוד במפעל צבאי בשביל להאכיל את ילדיה, וככה היא גידלה את הילדים.

אבא של תמרה שנאבד במלחמה

בשנת 1947 בבית הספר כולם אהבו את תמרה והיא אהבה להתנדב, היא תמיד עזרה לכולם והייתה תלמידה טובה.

כשהייתה גדולה יותר, בערך גיל 12, התחילה להתאמן בספורט אופניים. בגיל 15 למדה להיות ספורטאית. בגיל 18 לקחה קורס כדי להיות עזרה ראשונה (באמבולנס). לאחר הקורס, בשנת 1957, התחתנה עם סבא שלי (איוואן). נולדו להם ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות, אחד מהם הוא אבא שלי.

סבתא תמרה המשיכה לעבוד באמבולנס ובלילה עבדה במאפייה כדי שיהיה כסף להאכיל את הילדים.

בעלה של תמרה נפטר בשנת 1985 בגיל צעיר וסבתא נשארה לבד לגדל את הילדים. היא חיפשה דרך להגיע לישראל. היא מצאה את דודה שלה שגרה בלבנון לפני שקמה מדינת ישראל, ומיד כשהקימו את ישראל דודתה של תמרה עלתה ארצה והתגוררה בחיפה. היא כתבה לתמרה מכתבים ושלחה לה חבילות. דודתה המליצה לה לעלות לארץ ישראל.

בשנת 1995 תמרה עלתה לארץ עם בת אחת שלה לבד, בלי שאר הילדים, בשביל לבדוק. בשנת 1996 אבא שלי ושאר הילדים עלו. בהתחלה עבדה כמטפלת כי היא לא ידעה את השפה ועבדה במסעדות ונקיונות כדי לעזור לילדים שהיו כבר בני למעלה מ-30.

בגיל 72 עברה לגור באשקלון בבית אבות "בית צרפתי", בו התגוררה עד ה 15 בנובמבר 2022. היא נפטרה בגיל 83. סבתא שלי תמיד הייתה נוהגת להגיד את האמת, גם אם זה לא תמיד היה בא טוב באוזן, ותמיד לימדה את אבא שלי להגיד את האמת.

אני זוכרת שהיא הייתה אישה מאד מסודרת ותמיד היה לה חשוב לדאוג למשפחה ושהכל מסביבה יהיה יפה ונקי וכך היה. היא גם היתה אישה שמחה ומצחיקה.

הזוית האישית

קרינה הנכדה המתעדת: נהניתי להקשיב לסיפור, למדתי הרבה, ואני שמחה שהייתה לי סבתא כזאת ושתיעדתי אותה במאגר המורשת. אני אוהב אותה לתמיד.