מאגר סיפורי מורשת

‎שמי אלה זקזאק, ואני בחרתי השנה לתעד את סיפורה של סבתי במסגרת תוכנית הקשר הרב-דורי בבית ספרי.

לסבתי קוראים יהודית אנושי היא נולדה בה' באייר תש"ח , 14 במאי 1948. שם משפחתה הקודם היה סמיה. להוריה קראו בכור וראליה ויש לה שישה אחים.

הוריה של סבתי נתנו לה את השם "מסעודה" מכיוון שפירושו בערבית "מזל" והיא הרי נולדה בהקמת מדינת ישראל. לכן, הוריה החליטו על השם הזה בשביל שיהיה מזל לארץ ישראל .

בתחילת שנות ה-50, בגיל שנתיים, סבתי ומשפחתה עלו ארתה למעברת בית ליד. במעברה היו אוהלים וצריפים ותנאים מאוד קשים. אוכל כמעט ולא היה, רק על ידי תלושים שחולקו או שהיה להם ארוחת ערב תפוזים ולחם.

במעברה פרצה מגפת הפוליו באותה תקופה שלמעשה שיתקה הרבה ילדים. זה היה מאוד קשה להבין שהחבר או החברה ששיחקו איתך קלאס אתמול לא יכלו להמשיך לשחק.

סבתא מספרת ש:"למרות הקושי, קיבלנו הכול באהבה, כי אבא שלי אמר שארץ ישראל התקבלה בייסורים".

המשחקים שהם שיחקו היו קיפולי נייר לאוניות ושליחתן על פני המים עם משאלות, כמו למשל: שיהיה להם בית גדול או שיהיה להם אוכל ולצאת מהמעברה. הם היו משחקים המון בקלאס ובחמישה אבנים ומשחק שנקרא טירו שזה משחק שהיא והאחים שלה המציאו.

במעברת בית ליד המשפחה חיה עד שסבתי הייתה בת 11. בגיל 11 היא ומשפחתה עברו לרמת הרצל. את בית הספר היסודי סיימה ב"בארי" ואת התיכון סיימה ב""שרת".

לאחר כמה שנים עבדה בליטוש יהלומים וריכזה את ארגון הנשים "האישה הלאומית" בהסתדרות. בגיל 21 התחתנה עם קלוד, סבא שלי. קלוד עלה לארץ לבדו בגיל 16 מצרפת ציוני נלהב, לחם בכול מלחמות ישראל.

את קלוד, בעלה, סבתא הכירה כאשר עלתה לאוטובוס ריק כשהייתה בדרכה חזרה הביתה במוצאי ראש השנה. היא התיישבה לידו ושאלה אותו: "מה אתה עושה על הקו הזה בחיים לא ראיתי אותך פה".

הוא ענה: "אני הולך להגיד חג שמח לבת דודה שלי". תוך כדי שיחה הוא סיפר לה על זה שהוא לבד בארץ, והוא הגיע לפה בגיל 16 ללא משפחה ישר לקיבוץ בצפון, שירת בצבא בצנחנים ולחם במלחמת ששת הימים בכותל. סבתא שלי מאוד התלהבה מהסיפור חיים שלו, וגם כי הוא היה מאוד נאה בעיניה. אחרי כול השיחה שלהם הם קבעו ביום רביעי ללכת לראות סרט שנקרא "בוני אנד קלייד" אז החליטו שזה יהיה "יהודית אנד קלוד".

אחרי שנה ביחד הם התחתנו ונולדו להם שלוש בנות: דונה, אימא שלי, אביגיל וקארין.

סבי וסבתי נשואים משנת 1969. הם ביחד כבר חמישים ושלוש שנים. משלוש בנותיהם יש להם נכדים: רון (25) , טל (22), אנאל (20) , לוריא מיכאל (17) , אלה (13), עידו (13), סיני (12), מיכאל (8)  ואסא (6). וכן, שלושה נינים : אנאל (שנה וחצי), עמנואל ומשה (תאומים בני חודש וחצי).

מכיוון שקלוד, סבא שלי, צרפתי היה מאוד חשוב לסבתא שלי ללמוד צרפתית בשביל להיות בקשר חם עם משפחתו מצרפת.

בגיל 40 סבתא הקימה את התיאטרון העירוני בנתניה, שנחשב כמפעל חייה עד היום. הקימה את התיאטרון הלובי שהוזמן לכנסים בין לאומיים בלונדון, רומא ורודוס. בשנת 2009 הוענק לה פרס על מפעל חיים ב"צוותא" תל אביב.

חפץ מהעבר

יש לנו במשפחה שרשרת ענבר של סבתא רברבתא שלי שהיא עלתה איתה מלוב באונייה והענבר עדין מריח מתבלינים. סבתא שלי אומרת שזה התכשיט היחיד שאימא שלה לא מכרה כדי לקנות לה ולאחים שלה אוכל. היה לסבתא רבתא שלי מאוד חשוב להישאר עם השרשרת הזאת מכיוון שזה שרשרת מסבתא רבתא שלה.

הזוית האישית

 הנכדה אלה: היה לי כיף להשתתף עם סבתא שלי בתוכנית הקשר הרב-דורי השנה ולתעד את הסיםור שלה. למדתי דברים חדשים על משפחתי.