מאגר סיפורי מורשת

סבתי, אלבינה פיאבקה, נולדה בתאריך 25.5.1945. היא נולדה בדיוק אחרי סיומה של מלחמת העולם השנייה. סבתי נולדה ברוסיה, בברה"מ לשעבר, בעיר סברדלובסק, שהיום נקראת יקטרינבורג. להוריה קראו פיטר ומריה ושם משפחם היה ז'גולוב. בבית של סבתי דברו בשפה הרוסית. היו לה שני אחים חורגים גדולים שנפטרו לפני כמה שנים.

בשנות ילדותה סבתא שלי התגוררה בכפר והיא הייתה הולכת בשלג לבית הספר, הליכה של שעתיים ומרחק של עשרה קילומטרים, כי בית הספר היה ממוקם בכפר אחר. ההורים שלה היו חקלאים. היה להם שדה ענק עם גידולים והיו להם תרנגולות ואפילו פרות.

סבתא שלי מאוד רצתה להיות רופאה. היא נסעה ללמוד בעיר קרובה, סברדלובסק. למדה לאחות אקדמאית ולאחר מכן המשיכה ללימודי רפואה באוניברסיטה שבעיר. אחרי שסיימה בהצלחה את לימודיה, היא נשארה לגור ולעבוד בעיר יקטרינבורג.

סבתא שלי פגשה את סבא שלי בחתונה של חבריהם והם התחתנו בשנת 1972 בעיר סברדלובסק. בשנת 1973 נולד להם בן בכור מרק ובשנת 1978 נולד אבי אלכסנדר. ביולי 1990 הם עלו לארץ, כשסבתי הייתה בת 45. הם רצו לעלות לישראל קודם לכן, אבל בגלל השלטון הקומוניסטי זה היה בלתי אפשרי. גבולות המדינה היו סגורים. נפילת השלטון הקומוניסטי בזמן המנהיגות של גורבצ'וב, הייתה ההתחלה של עליה המונית מהמעצמה שהתפרקה. הם טסו במטוס טיסה ארוכה מאוד. סבתי זוכרת שהיא הייתה מאוד נרגשת להתחיל מסע חדש בארץ ישראל.

כשהגיעו לישראל המקום הראשון שבאו אליו היה באר שבע. הם נשארו לגור בעיר. קודם שכרו דירה ובהמשך קנו בית משלהם. סבתי רצתה לעבוד בתור רופאה גם בישראל. בשביל זה היא הייתה צריכה לחזור ללימודים. היא התחילה ללמוד למודי תואר שני, רפואה תעסוקתית, באוניברסיטת בן גוריון בנגב בבאר שבע, ובגיל 52 סיימה את לימודיה והתחילה לעבוד כרופאה תעסוקתית בקופת חולים כללית בבאר שבע. היא המשיכה לעבוד בתחום גם אחרי יציאתה לגמלאות במשך כמה שנים, אך עכשיו היא כבר לא עובדת.

הזוית האישית

סוניה: מאוד נהניתי לראיין את סבתי, למדתי עליה המון דברים חדשים וחשובים, ולה היה מהנה לספר לי אותם.