מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבתא שלי, שרה לובל, מתחיל בשנת 1953, זוהי השנה שבה סבתא שלי נולדה. היא נולדה בעיר קזבלנקה במרוקו, בת חמישית מתוך עשרה בנים ובנות במשפחה.

לאבא של סבתא שלי, אברהם, היתה נגרייה גדולה בעיר קזבלנקה והוא היה נגר מוכר. המשפחה של סבתא שלי במקור התגורר בעיירה קטנה בהרי האטלס ששמה הוא 'בני מלאל'.

בשנת 1956 עלתה משפחתה של סבתי לישראל, הם שטו באונייה ובמהלך השיט נולד אח של סבתא שלי, מיכאל. מיד כשהגיעו לארץ הפנו את המשפחה לעיר דימונה, בתקופה הזו דימונה הייתה עיר בהקמה.

סבתא שלי עלתה לארץ כאשר היתה בת שלוש ולכן היא לא ממש זוכרת את התקופה במרוקו. בשנים הראשונות המשפחה של סבתא שלי התגוררה במעברות, אלו מגורים מאוד צפופים ולא נוחים. לאחר מכן הם עברו לגור בבית עם גינה ולמעשה גרו כל האחים בחדר אחד. סבתא שלי היתה מספרת סיפורים לפני השינה לאחותה שנקראה בשם ברוריה.

בחצר של הבית של ההורים של סבתא שלי היה בית כנסת אליו היו מגיעים כולם להתפלל. סבא שלי הקים נגרייה בדימונה והפך לאיש עסקים מוכר בעיר.

כאשר סבתא שלי היתה בת 18 היא התגייסה לצבא והייתה מורה חיילת. מאז היא היתה מורה בבית ספר דקלים והפכה להיות מנהלת באותו בית הספר. סבתא שלי אוהבת מאוד לרקוד ריקודי עם ולרוץ, היא רצה בקבוצת ריצה וכושר שנקראת 'הפנתרות'.

הזוית האישית

הראל: הרגשתי שלמדתי הרבה דברים, הכרתי יותר את סבתא שלי וזה גרם לי להבין יותר טוב איך היא הרגישה שהיא הייתה ילדה.