מאגר סיפורי מורשת

שמי שמחה פאר, נולדתי בנובמבר 1961 בחולון.

קראו לי שמחה על שם סבתא רבה שלי. גדלתי בחולון כשנתיים ואז עברנו לגור בפרדס כץ. שם הייתי בגן ובבית ספר יסודי בשם "קוממיות", בו למדתי עד כיתה ב'.

זיכרון מתוק מאותה תקופה היה תפוח מצופה בסוכר אדום. בדרך מבית הספר חזרה הביתה היינו עוצרים אצל אשה שהייתה מכינה את התפוחים האלה ומאוד אהבתי לאכול אותם.

לפני שעליתי לכיתה ג'  הורי עברו לגור בפתח תקווה. שם למדתי בבית ספר היסודי "גורדון" ואחר כך בתיכון "ברנר". מכיתה ג'  עד כיתה יב' הייתה לי אותה תלבושת אחידה, חולצה בצבע תכלת עם סמל רקום על הכיס. בחורף אפשר היה ללבוש סוודר כחול או שחור.

בכל תקופת הילדות אבא שלי היה נהג אוטובוס, והיינו נוהגים לצאת לטיולים  משותפים עם חברים. באחד מהטיולים כשהייתי בת שש נסענו לגבול עם ירדן , זה היה אחרי מלחמת ששת הימים. בתמונה רואים את הבית של מלך ירדן , חוסיין. רואים  ג'יפים מוזרים שהיו פעם. בחלון של הבית רואים שני אנשים שאחד מהם נראה בלבוש של חייל.

כשהייתי בת שבע, ב1968  ההורים שלי קנו טלוויזיה, ואז כולנו ישבנו ביום העצמאות  באותה השנה וראינו את מצעד צה"ל,  ויום לאחר מכן אמא שלי ילדה את אחי השלישי שנולד בה' באייר.

החלום שלי מאז שאני זוכרת את עצמי היה להיות מורה, תמיד לימדתי את האחים שלי בבית, והייתי עוזרת למורה בבית הספר. כשגדלתי הלכתי ללמוד בסמינר שיין בפתח תקווה. למדתי להיות מורה לאנגלית. לימדתי בעפולה בשני בתי ספר ואחר כך בבית ספר בבית שאן, משם עברתי לבית ספר כדורי, ולימדתי חמש עשרה שנים בבית ספר יסודי, ואחר כך עברתי לבית הספר "ניר העמק",  שם החלום היה להיות מנהלת בית ספר.

עבדתי מאוד קשה כדי להוכיח לכולם שאני מתאימה לתפקיד, ואחרי  עשר שנים ב"ניר העמק" בהם עשיתי הרבה תפקידים, בחרו בי להיות מנהלת חטיבה עליונה. תפקיד מאוד מעניין ומאתגר. ניהלתי את בית הספר שמונה שנים ואז פרשתי לפנסיה.

הזווית האישית

ירדן פאר הנכדה, וסבתא שמחה פאר השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר מרומי שדה בתשפ"ג -2023