מאגר סיפורי מורשת

שמי שוש וינברגר, נולדתי בתל אביב בשנת 1954.

אני הבכורה במשפחה בת ארבעה ילדים. עד כיתה ד' גרנו בשכונה שנקראת "גבעת עמל". זו הייתה שכונה שבמלחמת העצמאות נטשו אותה הערבים, וההורים שלי תפסו את בתיהם. בערבית קוראים לשכונה "ג'מוסין", שפירושו "תאו", בעל חיים שגר בביצות ובערבית קוראים לו "ג'מיס". זו הייתה שכונה מיוחדת במינה. כולם הכירו את כולם. היו ילדים רבים מכל העדות, ושררה בנינו אחווה. למדתי בגן, ובבית ספר יסודי בצפון תל אביב, וזה היה ניגוד עצום לשכונה שבה גרתי.

גבעת עמל ב' היא שכונה בתל אביב הסמוכה לשכונת בבלי ופארק צמרת. בעבר הייתה סמוכה לה השכונה גבעת עמל א', שבשטחה ניצבים כיום מגדלי אקירוב. בשכונה שוכנו פליטים יהודים במלחמת העצמאות. ההתיישבות לא הוסדרה מעולם, והתנהל סביבה מאבק ציבורי ומשפטי ארוך שנים בין צאצאי המתיישבים ליזמי נדל"ן שרכשו את השטח. אחרוני התושבים פונו מהשכונה ב-15 בנובמבר 2021.(ויקיפדיה).

בכיתה ד' עברנו דירה, לעיר רמת גן. זה היה ממש מהפך עבורי, כי הילדים היו שונים. למשל השאלה הראשונה, ששאלו אותי בשיעור הראשון בכיתה החדשה, הייתה אם אני אשכנזייה או ספרדייה. לא ידעתי מה לענות, כי בשכונה שממנה באתי לא היה הבדל. לאט-לאט התרגלתי והמקהלה של גרציאני, שבה שרתי, עזרה לי מאוד להתרגל. המקהלה שלנו הופיעה בתוכניות רדיו ובמקומות שונים בארץ.

באותה תקופה בילינו הרבה בדיסקוטקים, שהם מועדוני ריקודים סלוניים. רק בגיל שבע עשרה הצטרפתי לתנועת נוער, וחיי השתנו. הפכתי להיות קיבוצניקית. עבדתי בחקלאות, אספנו עגבניות בבקעה וקטפנו בננות בגינוסר.

בצבא שירתי בנחל, וחצי שנה לפני השירות הייתי בקיבוץ מלכיה. כך בעצם הגעתי לגליל העליון, שבו אני חיה עד היום הזה.

הזווית האישית

שקד: החוויה המשותפת היתה משמעותית, היתה זו הזדמנות להכיר וללמוד על שורשי המשפחה.