מאגר סיפורי מורשת

מלחמת העולם השנייה

שמי יובל שכטר, אני משתתף השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, יחד עם סבתא שלי, ריבה שכטר, אימא של אבי. סבתי נולדה בשנת 1948, לבית משפחת גרשמן באוקראינה בעיר צ'רנוביץ. אני בחרתי לספר על ההורים של סבתא שלי, שלצערי לא זכיתי להכיר אותם.

סבא רבא וסבתא רבתא שלי נולדו הרבה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

כשהתחילה המלחמה סבתא רבתא שלי גרה במולדובה בעיר בלץ, ששם היו הרבה יהודים. בימים הראשונים של המלחמה הנאצים התחילו לתקוף בעוצמה את העיר במטוסי קרב הרבה אנשים מתו העיר נהרסה ומעט אנשים כמו סבתא רבתא שלי התחילו לברוח מהעיר בלי כלום, כי כל חפצים האישים נשרפו וכך הם ברחו עד שהנאצים תפסו אותם, חלק מהם העבירו למחנות השמדה וחלק הצליחו לברוח. את סבתא רבתא שלי פינו למקום רחוק מהנאצים באוזבקיסטן ושם היא הייתה עד סוף המלחמה.

באותו הזמן סבא רבא שלי היה מגויס לעבודות שירות בשביל המלחמה. הוא עבד במפעל שעשה טנקים וייצר נשק לצבא. העבודה הייתה קשה ולא היה די אוכל. העובדים סבלו ממחלות. בשנת 1944 גייסו אותו למלחמה כחייל לוחם ובשנת 1945 חודשיים לפני סיום המלחמה, הוא נפצע קשה מרסיס פגז בראש. אחרי המלחמה הם חזרו לעיר צ'רנוביץ שבאוקראינה.

סבא רבא וסבתא רבתא שלי אחרי מלחמת העולם השנייה

החיים בברית המועצות

החיים בברית המועצות ליהודים היו קשים מאוד. היה אסור להם לשמור על מנהגי היהדות, אפילו היה אסור לעשות ברית מילה או לחגוג בר מצווה. אנשים שהלכו לבית הכנסת או הקשיבו לרדיו ישראלי היו על הכוונת של שלטון. סבא רבא שלי וסבתא רבתא היו אנשים דתיים ולכן הם בסתר היו חוגגים חגים ומועדים יהודיים. הם גם בסתר הקשיבו לקול ישראל ברוסית. אבא סיפר שסבא רבא שלו סיפר שכשהייתה מלחמת ששת הימים הם חגגו בסתר את הניצחון הגדול של ישראל. הם כל הזמן האמינו שיבוא יום והם יגיעו לישראל.

כשברית המועצות התחילה להתפרק, סבתא שלי התחילה לשכנע את כל בני המשפחה לעלות לארץ. לקח להם שנתיים לסדר אישורי יציאה, כי אז זה לא היה פשוט. לקחו מהם כסף, דירות, מסמכים – פשוט הכול.

המשפחה שלי עלתה לארץ ב 11 למרץ 1990

הם היו משפחה של שישה אנשים, אבא שלי בוריס, דודה שלי סוזנה, סבתא שלי ריבה, סבא שלי סמיון ז"ל, סבא רבא שלי משה, סבתה רבתא שלימה. הם לא ידעו שום דבר על הארץ רק דמיינו שזה מדינה יפה חמה ומלאה בשמש.

הם לא ידעו מילה בעברית, אבל היו להם פה קרובי משפחה וחברים שקיבלו אותם בחום ובאהבה, ואחרי כמה ימים שהיו בארץ התחילו ללכת ללמוד באולפנים לעברית וכך התחילה הקליטה שלהם בארץ ישראל.

בוריס, (אבא שלי) הלך לבית הספר בארץ עשה בגרות שירת בצה"ל ארבע שנים ואחר כך למד באוניברסיטה

סבתא, סבא ודודה שלי בסוף קורס קצינים של אבא שלי

סוזנה, (דודה שלי), גם למדה בארץ סיימה בית ספר, למדה באוניברסיטה ואחרי אוניברסיטה הלכה ושירתה שלוש שנים בצה"ל.

רימה, (סבתא שלי) וסמיון,(סבא שלי) למדו באולפן לעברית חצי שנה ואחר כך סבא התחיל לעבוד כדי לפרנס את המשפחה וסבתא התחילה ללמוד בקורס הנהלת חשבונות.

הזוית האישית

יובל: לדעתי פרויקט הקשר הרב דורי זו תוכנית מעולה לקרב ביני לבין סבתא שלי וללמוד על ההיסטוריה שלה ושל משפחה שלי.

סבתא ריבה: אני חושבת שזו תוכנית מעניינת ומועילה. זה פרויקט שנותן ידע לדור הבא על החיים שלי. ואני נהניתי להיות עם הנכד שלי.