מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי יהלי זבולון אני לומדת בבית ספר פסגות בעיר כרמיאל ובחרתי לראיין את סבתי.

לסבתא שלי קוראים רחל מלכה והיא נולדה בשנת 1947 בקזבלנקה שבמרוקו. בת להורים שרה ואברהם איפרגן.

אימה של סבתי למדה בתיכון בצרפת שם לימדו תפירה וסריגה. אבא שלה (סבא רבא שלי) עבד אצל  אנשים עשירים והיה משפץ רהיטים ישנים, ובקסם הופך אותם לחדשים ויוקרתיים ,ובנוסף סבא רבא שלי ידע לכתוב בכתב רש”י – גופן של אותיות האלפבית העברי שמקורו באחד הסגנונות של כתב ספרדי.

סבתי עלתה בגיל ארבע עם הוריה וארבעה מאחיה לארץ, באנייה. שניים גדולים ממנה ושניים קטנים ממנה ובארץ נולדו עוד שלושה אחים. הם עלו באונייה ששמה "נגבה". כאשר היא ומשפחתה הפליגו באונייה, היא לא הגיעה ישר לישראל אלא קודם הם הגיעו לצרפת, שם הם היו במשך שלושה חודשים ורק אז הגיעו לישראל.

תוך כדי שאני מראיינת את סבתי אני שואלת אותה, איזה חפץ מיוחד הביאה ממרוקו לישראל, היא מניחה את ידה על צווארה ומראה לי שרשרת זהב, בצורת דולר. שאלתי אותה “מדוע השרשרת כל כך מיוחדת עבורך?” היא הסבירה לי שאת השרשרת קיבלה מסבא שלה לפני עלייתם לארץ. על השרשרת חרוטה  דמות שנראית כמו אחד המלאכים. השרשרת עשויה מזהב נקי ויפה שמנצנץ לעין.

כשהגיעו לארץ רובם של העולים גרו באוהלים, אך למזלם  להוריה של סבתי היה  קרוב משפחה עשיר, והוא סידר להם שיגורו במעברות וקנה להם שמיכות ומזרונים. כעבור ארבע שנים בערך, עברה סבתי עם הוריה לדירה בקריית אתא שם הכירה את סבי (ז”ל) אצל דודה של סבי, שהיתה שכנה וגרה ברחוב שלה.

כשסבתא שלי הייתה מסיימת את עבודתה במתפרה, היא הייתה מחכה לסבי שהיה עובד ברכבת. לאחר שכנועים ומאמצים אבא של סבי הסכים שסבי יעבור לגור איתם, ומאז סבי וסבתי היו יוצאים כל יום יחדיו לעבודה, עד שלבסוף עברו לדירה משלהם והתחתנו. החתונה נערכה במועדון שנקרא ״בית מרגלית ״ ומאז הם הקימו בית עם שישה ילדים. הילדה החמישית מתוך השישה היא אמא שלי.

לאחר מכן הם עברו לגור בצפת שם סבי עבד בחברת עמידר, ולאחר מכן בלשכת התעסוקה. סבי וסבתי חיו בצפת החל משנת 1987 עד שנת 2003 ואז סבי חלה ונפטר כשהוא בן חמישים ותשע בלבד.

אחרי ארבעים ואחת שנים של זוגיות ושל אהבה וכבוד הדדי, סבתי מצאה את עצמה אלמנה בגיל חמישים ושש.

המוות של סבי והבדידות היו קשים עבורה, ולאחר שבע שנים סבתי עברה לגור בנהריה, בעזרת ילדיה שדאגו שהיא תהיה  קרובה אליהם כדי לעזור לה ושהיא תעזור להם. לסבתי יש שישה עשר נכדים ושתי נינות.

הזווית האישית

יהלי: בחרתי לראיין את סבתי ולשמוע את סיפור עלייתה ארצה וההתאקלמות בארץ חדשה.