מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שליה קוראים פסיה, כשהיא נולדה נתנו לה את השם הזה על שם סבה שנקרא פסח ז"ל (אבא של אביה) אותו כלל לא הכירה. סבתא נולדה כילדה שנייה למשפחה של שלושה ילדים, אחותה הגדולה, הינדה, מבוגרת ממנה בשנתיים ואחיה הקטן, בני, צעיר ממנה ב- 5 שנים. סבתא התחנכה בבית ספר יסודי "רמז" בלוד בכיתות א' ו ב' לאחר מכן היא עברה דירה ועברה ללמוד בבית ספר "המעפילים". בבית ספר תיכון סבתא למדה "תיכון רמלוד" אשר גם נמצא בעיר לוד.

בילדותה, סבתא שיחקה המון ברחובות כי לא הייתה טלוויזיה ולא היו מחשבים, והייתה אינטראקציה מעולה בין הילדים, הם אהבו לשחק בהמון משחקים כמו: קלאס, קפיצה בחבל, 5 אבנים, גוגואים, מחניים, אצבע שחורה, הם בנו עפיפונים וקורקינטים מלאגרים (מיסב) של מכוניות. סבתא גם מספרת שהם עשו כל מיני מעשי קונדס. בזמנו החלבן, האיש שהיה מוכר חלב, היה מגיע בעגלה רתומה לחמור, הם היו מעלימים לו את הבקבוקים ואת הכסף אבל תמיד היו מחזירים לו בסוף הכול, הם עשו את זה סתם בכדי להפחיד אותו.

סבתא מספרת שהם בתור ילדים תמיד היו קשובים להוריהם ותמיד נתנו להם כבוד להם ולאנשים מבוגרים מהם שתמיד הקנו להם ערכים וחינוך מעולה בבית, שהם ידעו להעריך כל דבר שנתנו להם או קנו להם כי באותה תקופה הייתה תקופה של צנע ודלות, אבל במעט שהיה להם הם היו מאושרים ושמחים בחלקם.

סבתא למדה עם ילדי מעברות ותמיד הייתה ביניהם אחווה, היא אהבה לרקום, לסרוג ולארוג בנול צעיפים והיא מאוד אהבה לתפור בשיעורי מלאכה. היא הייתה מתפעלת איך הם בכלל שרדו את התופת הנוראה את הרעב והמחלות שהיו בגטאות. ההורים שלה תמיד הכריחו אותה לאכול את כל מה שיש בצלחת ואסור היה להם לזרוק אוכל.

כאן בארץ הם הקימו ארבע דורות וזה הניצחון הגדול ביותר שלהם

הוריה סבא מרדכי ז"ל וסבתא אתי שתבדל לחיים ארוכים הם ניצולי שואה, סבא רבא מרדכי נולד בפולין, בעיר בשם לובלין ועלה ארצה בשנת 1948, בהיותו בן 17 התגייס לצה"ל ושירת בגבעתי.

סבתא רבתא אתי נולדה ברומניה, עלתה לארץ בגיל 14 בשנת 1951 יחד עם דודתה מינה (אחות של אמא שלה) וילדיה, דודה מינה היא זו שגידלה את סבתא אתי לאחר שהתייתמה מאימא שלה בשואה בהיותה בת 5. כסבא מרדכי שוחרר מהצבא בגיל 21 הוא הכיר את סבתא אתי בלוד בהיותה בת 16.5 ולאחר שנה בתאריך 4/3/1954 הם התחתנו וילדו שלושה ילדים: הינדה, פסיה ובני. סבא מרדכי עבד בתעשייה אווירית וסבתא הייתה עקרת בית וגידלה למופת את הילדים.

סיפור אהבה

סבתא פסיה בגיל 16 בכיתה י' בתור תלמידה, התבקשה להכין משלוחים לחיילים שנמצאו בחזית במלחמת יום כיפור בשנת 1973 סבתא הכינה משלוח וכתבה בו ברכה יפה וזה הגיע לחייל ששירת בגולני. לאחר חודש החייל כתב לה מכתב תודה בחזרה. כך סבתא התכתבה עם החייל ובמשך הזמן הם נפגשו (בשנת 1974) מרגע שסבתא פגש את החייל זו הייתה אהבה ממבט ראשון, החייל הזה זהו סבא שלי, סבא מנחם.

סבא וסבתא בצעירותם

סבתא וסבא היו חברים במשך שנתיים וכשסבתא סיימה כיתה י"ב ואת הבגרויות וסבא השתחרר מהצבא הוא הציע לה נישואים והם התחתנו בתאריך 10/08/1976. סבא וסבתא נשואים 46 שנים ואני מאחל להם בריאות והרבה אושר ונחת.

סבא מנחם אף הוא נולד להורים שורדי השואה. אביו, סבא רבא אלברט ז"ל (שאותו לא הכרתי) אשר נולד בטרנסילבניה (גבול רומניה-הונגריה) ואמו ששמה היה אירן שנולדה בבודפשט בהונגריה. סבא רבא אלברט וסבתא רבתא אירן נישאו בגרמניה ושם נולד הבן הראשון שלהם אברהם ז"ל ואיתו הם הגיעו לארץ ישראל בשנת 1951 והתיישבו לגור בבית דגן. סבא מנחם נולד בבית דגן בבית חולים "אסף הרופא" ולמד בבית ספר "רמז" בבית דגן מכיתה א-ה'. בהיותו בן 11 הם עברו לגור בראשון לציון, ובראשון לציון סבא מנחם למד בבית ספר "ידלין", בתיכון סבא למד ב"תיכון חדש".

הזוית האישית

הנכד גיא: למדתי הרבה על המשפחה שלי ועל הסיפור של סבתא.