מאגר סיפורי מורשת

שמי ענת ניסקי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי. בשנת 1948 עלה אבי לישראל מברזיל כדי להילחם במלחמת השחרור ובשנת 1949 אמי עלתה לישראל מארגנטינה, שניהם עלו לארץ באונייה. שניהם עלו כציונים כדי להשתתף בהקמת המדינה. אחרי המלחמה אבא שלי היה ממקימי קיבוץ מפלסים, לשם הגיעה אמי. בקיבוץ הם נפגשו והתחתנו. שם אני נולדתי בשנת 1953, בת ראשונה מתוך שלושה ילדים. אבא שלי היה כימאי ובהמשך היה ממקימי מפעל מכתשים בבאר שבע. אימא שלי היתה עקרת בית.

ההורים של סבתא

שנות ילדותי

בקיבוץ גדלתי עד גיל 6 בלינה משותפת (הלינה המשותפת הייתה סיוט בשבילי). בגיל 6 עברנו לבאר שבע. כילדה הייתי מאוד פעילה במועצת התלמידים ובהתנדבות. נשלחתי בגיל 16 במשלחת נוער מישראל למחנה נוער בינלאומי בגרמניה. בכיתה י"א השתתפתי במחנה של הגדנע בבאר אורה, זה היה שבוע זה היה מחנה שגרנו באוהלים.

תמונה בכיתה ד'

שירות צבאי

בשנת 1971 התגייסתי לצבא ושירתי בדרום כמשק"ית ת"ש, זה תפקיד שנועד לעזור לחיילים וכלל גם ביקורי בית אצל המשפחות שלהם.

אני בגדנע

צביקה ומשפחתו

בצבא פגשתי את צביקה שנולד בפתח תקווה להורים ניצולי שואה. צביקה הוא בן אמצעי למשפחה בת שלושה ילדים. שני הוריו איבדו כמעט את כל חברי משפחותיהם בשואה ונפגשו לאחר השחרור ממחנה הריכוז. השתחררנו מהצבא חודשיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים ומיד עם תום המלחמה, בשנת 1974,התחתנו (אני וצביקה). יום אחרי החתונה צביקה חזר למילואים ואני הלכתי לאוניברסיטה. עברנו לרמת גן והתחלתי את התואר הראשון בעבודה סוציאלית ובהמשך למדתי עוד תואר שני בעבודה סוציאלית, ומאוחר יותר עברנו לפתח תקווה.

החתונה של סבא וסבתא

הקמת המשפחה

עם סיום הלימודים ילדתי את ירון הבן הראשון שלי והתחלתי לעבוד כעובדת סוציאלית בעיריית פתח תקווה. אחרי שנה ותשעה חודשים ילדתי את מאיה הילדה השניה שלי ושלוש שנים אחר כך את ליאור הבן הקטן. בשנת 1982 עברנו לכפר סבא והתחלתי את עבודתי בעיריית כפר סבא, שם עבדתי 34 שנה.

במסגרת עבודתי הקמתי בכפר סבא את ארגון ער"ן, דלת פתוחה לנוער, שי"ל, היחידה העירונית לקליטת עלייה ובהמשך ניהלתי את אגף הרווחה בכפר סבא 16 שנים. בינתיים התחתנו שלושת הילדים ונולדו לי שמונה נכדים. פרשתי לגמלאות בשנת 2016. ומאז אני מתנדבת, לומדת ונהנת משמונת נכדיי.

זיכרון משפחתי ולאומי מיוחד

כשהייתי בת 38, אימא לשלושה ילדים, פרצה מלחמת המפרץ שלוותה בנפילת טילים על ישראל. היה מידע לא ברור לגבי סוג הטילים, היה חשש שחלקם יהיו טילים כימים שמסוכנים יותר מטילים רגילים (שגם היו מאוד מפחידים). נתנו לנו מסכות אב”כ שהיו צריכות להגן עלינו במקרה של טיל כימי וקיבלנו הרבה הסברים איך לשים אותן, לילדים היו הדרכות בבית הספר איך לשים את המסכות. היינו צריכים ללכת כל זמן המלחמה עם תיק שבתוכו המסכה. קיבלנו גם הדרכה במקרה של אזעקה להיכנס לחדר אטום שהכנו אותו בהתאם לכללים שקיבלנו.

לי זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי חרדה לשלום ילדיי, לא הייתי בטוחה שהכניסה לחדר אטום כמו שהנחו אותנו תגן עלינו במקרה של נפילת טילים. במקביל הייתי גם עובדת סוציאלית שמחויבת לטפל באוכלוסיה של כפר סבא והרגשתי קושי לעזוב את ילדיי לכמה שעות בכל יום לעבודתי. במלחמה גם הייתי מוטרדת במקרה של פגיעה בבית, חששתי במיוחד מאובדן התמונות המשפחתיות שמתעדות את כל ההיסטוריה המשפחתית החל מסבים שלי, ההורים שלי, האחים שלי, אנחנו והילדים.

סרטון תיעוד, ענת ניסקי:

הזוית האישית

סבתא ענת: לי זו הייתה חוויה נהדרת לשבת עם הנכדה האהובה שלי על ההיסטוריה המשפחתית ולשתף אותה.

נטע: היה לי כיף מאוד ללמוד על ההיסטוריה של סבתא שלי והיה לי גם כיף להיות איתה.