מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה טובול בת 68 נולדתי וגדלתי בחדרה. קראו לי ע'ל שם סבתא מצד אבי. הוריי חיים ודדה בוסקילה נולדו במרוקו, אבי נולד בעיר קזבלנקה ואמי בעיר מרקש. הוריי עלו לארץ בשנת 1950 והגיעו ישר למעברת "אגרובנק" בגבעת אולגה וחיו בתנאים לא פשוטים. הם גרו באוהל וקיבלו תלושים למזון.

אחרי תקופה העבירו אותם לבית מגורים. דירת חדר אחד עם מטבח קטן, שירותים ומקלחת. במקלחת לא היו מים חמים, לא היה לנו מקרר חשמלי, את האוכל בישלו על פתיליה עם נפט. את הנפט קנו מישהו שמוכר נפט בליטרים ואת הקרח קנו לפי בלוק כדי להשאיר את האוכל טרי ושלא יתקלקל.

בשנת 1953 נולדה אחותי חנה ובשנת 1954 אני נולדתי. גרנו בדירת חדר אחד ארבעה נפשות. היות ואמי חלתה גדלנו בפנימייה והיינו מגיעות בחופשים הביתה. החיים בפנימייה היו טובים ומאושרים, היו לנו הרבה חברות וגדלנו על ערכים ואהבת הזולת. כשסיימנו את בית הספר היסודי חזרנו לבית ולמדנו בבית ספר קרוב לבית. תקופה שגדלתי בה הייתה שונה מאוד מהיום, הכל היה שונה. לא היו פלאפונים לא טלוויזיה ולא מחשב, שיחקנו במשחקי חברה. לא הייתה מכונת כביסה כיבסנו ביד.

סבתא עליזה בצעירותה

אימי נפטרה כשהייתי בת 20. התחתנתי בשנת 1979 עם בעלי היקר עדי ונולדו לנו שלושה ילדים שי, חיים – אבא של שירה והדס. אבא שלי נפטר בשנת 1980 ונקבר בירושלים הר הזיתים, זו הייתה משאלת לבו. מאז שעלה ממרוקו חסך גרוש לגרוש כדי לקנות חלקה בירושלים. הייתי עקרת בית וגידלתי את הילדים ברוך ה'. בעלי פתח עסק למיזוג אוויר לרכב וכך התפרנסנו בכבוד.

בשנת 2019 טסנו למרוקו. רצינו להכיר את המקום שממנו באו הורינו, ראינו, חווינו ומאוד נהנינו. השאיפה והחלום שלי שהמדינה שלנו, מדינת ישראל תישאר לנצח מדינה יהודית כמו שרצו אבותינו הקדושים שניישב ונבנה מדינה לתפארת.

הזוית האישית

שירה הנכדה: אני שמחה שאני בתוכנית "הקשר רב דורי" עם סבתא למדתי דברים שלא ידעתי קודם. אני מאחלת לסבתא בריאות.

סבתא עליזה: אני מאחלת לשירה נכדתי הצלחה, אושר ושמחה. לדור הבא, המסר שלי הוא שידעו להעריך את מה שיש היום, שידעו ליהנות ולהודות על הקיים וינסו להפיק את המיטב. שיהיו אנשים ישרים והגונים ויחיו כל רגע עם חיוך ושמחה.