מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי עליזה רדמן. אני ממשפחת קופמן (שם המשפחה מהבית שלי). נולדתי בשנת 1940 בארץ ישראל, בירושלים, אני הדור השישי שנולד בישראל במשפחה שלי. לאבא שלי קראו יעקב, הוא נולד בארץ, בעיר העתיקה, בשנת 1920. לאימא שלי קראו נחמה היא גם נולדה בארץ, בשכונת בתי אונגרין בשנת 1919.

גרנו בירושלים בשכונת שערי חסד, בבית דיברנו עברית ויידיש. אכלנו את מה שאפשר לאכול בתקופה שאין הרבה, ההורים שלי מאוד הקפידו שנאכל כולנו יחד בערבים. בערב אכלנו מרק לפעמים עוף ותוספות כמו פתיתים, אורז, או תפוחי אדמה. היה לנו בית קטן עם חצר גדולה, בחצר גרו שלוש משפחות ואנחנו היינו אחת מהם. בחצר היו לנו עצים, היינו משחקים הרבה בחצר עם ילדי השכנים. הדירה הייתה מאוד קטנה, אבל רוב הזמן היינו בחוץ, כשירד גשם היינו משחקים בבית וקוראים ספרים. בילדותינו בדרך כלל היינו משחקים בחוץ; במשחקי כדור, קלאס או קופצים בחבל. כשהיינו בפנים היינו משחקים חמש אבנים או דמקה.

אני גדלתי בתקופת מלחמת השחרור, בתקופת המצור על ירושלים, ואחר כך קום המדינה וכל מה שקרה אחרי, תקופת הצנע, מבצעי העלייה וכו'. יש לי ארבע אחיות, אנחנו חמש בנות בלי אחים. אני הבכורה מהן. בלילות החורף הקרים היינו יושבים כל המשפחה על הספה או סביב השולחן ואבא היה מקריא סיפורים של שלום עליכם.

למדתי בבית הספר "בית יעקב" בעברית.  היינו רק בנות בכיתה. היו לי חברות מאוד קרובות, היינו ביחד הרבה מאוד, מהגן עד התיכון. עשינו ביחד שיעורים, למדנו למבחנים, ישנו אחת אצל השנייה… אחרי התיכון כל אחת הלכה לדרכה. הייתי בתנועה ששייכת לביה"ס בית יעקב (אני לא יודעת אם היא עוד קיימת), היו לנו פעילויות רק בשבת. מדי פעם היינו יוצאים לטיולים, בדרך כלל של יום אחד.

בזמן מלחמת השחרור אבא שלי היה בצבא ואימא שלי הייתה איתנו. בגלל שהדודים שלי וסבתא שלי גרו באזור מסוכן יותר, הם באו לגור אצלנו למרות שהייתה לנו דירה קטנה.

בחיי המקצועיים הייתי מנהלת חשבונות. עבדתי בתחילה במשרד ראש הממשלה. לאחר הפוגה מסויימת עברתי למשרד פרטי עד שפרשתי. כשעבדתי במשרד ראש הממשלה עבדתי משעה 7:00 עד שעה 15:00 או 16:00, כשעברתי למשרד הפרטי עבדתי עד השעה 14:00.

הכרתי את יהושוע בעלי דרך דוד שלי (הם עבדו יחד) הוא הכיר בינינו. כשהמשפחה גדלה השתדלנו לחגוג את החגים ביחד, כל פעם עם ילד ונכדים אחרים. רצינו לעשות כמה פעמים בשנה מפגשים של כולם בחנוכה ובפורים. דאגנו מאוד שהמשפחה תישאר מלוכדת ולכולם יהיה קשר טוב.

היום

כשפרשתי לפנסיה התחלתי ללמוד בבית מדרש ואני הולכת להרצאות ביד בית צבי בסינמה סיטי ומתנדבת ביד שרה. אני אוהבת לתפור ואני תופרת בבית ועוסקת בכללי בעבודות יד. יש לי ארבעה ילדים נשואים. לכולם יש ילדים, ויש לי נינים. יש לי נחת מהם וכולם מאוד מסורים לי וגם זה לזה, ואני רוצה שיימשך כך.

המסר שלי לדור הצעיר: יש זמנים קשים שצריך לדעת לקבל את זה כי אין לנו ברירה, ולהתגבר ולהסתכל על הטוב, כי תמיד יש. לא לשקוע ברחמים עצמיים, להודות על הטוב שיש ולהתגבר.

הזוית האישית

סבתא עליזה: היו לנו מפגשים מעניינים והצלחנו להכיר זו את זו יותר. החלפנו חוויות שהיו לנו ביחד וכל אחת לחוד. זו הייתה הזדמנות ממש נעימה לשוחח בינינו.

שחר הנכדה המתעדת: היה ממש כיף ומעניין לשמוע את סבתא. למדתי הרבה ונהניתי, וגם הבנתי על מה אבא וסבתא מדברים. היה מעניין, ושמחתי לדבר עם סבתא.